ביקור המבקרים, ומחשבות על כוכבים

מאת נביא שקר

חלק א׳

״עכבר העיר״ היה מפרסם פעם את ׳טבלת המבקרים׳ – סיכום של הסרטים שמציגים ומה הכוכבים שכל מבקר נתן להם, כולל ממוצע. מעין חוכמת המונים, עם המון קטן למדי. 

מאז הטבלה נדדה ל״סינמסקופ״, הבלוג של יאיר רוה.  הממוצע בטור האחרון של הטבלה הוא רעיון נחמד: בהנחה שיש לסרט ערך אובייקטיבי והמבקרים הם פונקציה רועשת סביב הערך הזה, אז ממוצע המבקרים יתן תחושה טובה יותר של הערך האמיתי של הסרט.

אבל מה לגבי המבקרים עצמם? מה הציון הממוצע שנותן כל אחד מהם? האם אחד המבקרים נותן תמיד ציונים גבוהים, ולכן כדאי ׳להנמיך׳ את הכוכבים שהוא נותן? 

הבה נבדוק. לקחתי את הכוכבים שכל מבקר נתן לכל סרט מאז ש״סינמסקופ״ התחיל לפרסם את הטבלה, ושירטטתי את ההתפלגות שלהם:

בציר ה-איקס אנחנו רואים את הכוכבים, בציר ה-וואי את כמות הפעמים שהמבקר נתן את הציון הזה (חלקי מספר הכוכבים בסך הכל). אפשר לחשוב על כל עמודה כאן בתור ״הסיכוי שהמבקר יתן את מספר הכוכבים האלה״. כל תת-גרף מסתמך על כמה עשרות סרטים.

מסתבר שהמבקרים הומוגניים למדי, במובן שכולם נותנים בממוצע ציון של (בערך) 3 כוכבים, עם בערך אותה שונות. אין מבקר שהוא באופן ברור ׳נחמד׳ או ׳מרושע׳ יותר מהשאר, וגם אין כאלה שבאופן ברור הם בי-מודליים (כלומר או שהם שונאים סרט או שהם אוהבים אותו. אולי רוה ושמיר, קצת). 

מה עוד אפשר לעשות עם הנתונים? אפשר למשל לחשב ״קירבה״ בין המבקרים. עבור כל זוג מבקרים ניקח את ההפרש בין הציונים שמבקר א׳ נתן לסרטים, והציונים שמבקר ב׳ נתן לסרטים. כך למשל אם מבקר א׳ נתן את הציון 5 לכל הסרטים ומבקר ב׳ נתן לכולם את הציון 1, המבקרים יהיו רחוקים. לעומת זאת אם שניהם נתנו לכל הסרטים את אותם ציונים, הם יהיו מאוד קרובים (זהים אפילו). 

הרכבתי כך טבלה שמתארת את המרחקים בין כל המבקרים. ככל שהריבוע כחול יותר כך המבקרים קרובים יותר. ככל שהריבוע אדום יותר, כך הם רחוקים יותר. וכמובן, מכיוון שלאדם בעל קוד לאישכול היררכי כל העולם נראה כמו משהו שמאשכלים אותו היררכית, שירטטתי גם עץ שמחלק את המבקרים לאשכולים שונים, כמו שעשיתי כאן לחברי כנסת ומפלגות:

ניתן לראות למשל שארז דבורה ושמוליק דובדבני, שני המבקרים של ״ווינט״, מאוד קרובים. עד כדי כך שאפשר אולי לפטר אחד מהם וזהו. באותו תת-אשכול ניתן למצוא גם את נטע אלכסנדר מ״הארץ״. אבנר רחוק מרוב המבקרים האחרים, ודורון פישלר וישי קיצ׳ליס  די דומים. אפשר לראות כאן עוד כמה דברים אבל אני אתן לאנשים להסיק מסקנות לבד. מעבר לכך אינני מבין במיוחד במבקרי קולנוע, כך שאין לי מושג אם הטבלה/עץ מחדשים כאן משהו. 

חלק ב׳

אני לא מחדש הרבה כשאני אומר ששיטת הכוכבים היא בעייתית, לא רק לגבי סרטים. אנשים בפסיכולוגיה קוגניטיבית ובכלכלה חוקרים למשל מה אנשים מתכוונים בדיוק כשהם נותנים למשהו ׳4.5 כוכבים׳, ואיך יתכן שדוכן פלאפל יקבל 5 כוכבים אבל מסעדת מישלן תקבל 4.5, למרות שכולם יסכימו שהמסעדה טובה מדוכן הפלאפל.

חלק מהעניין הוא שאנשים באופן כללי משווים דברים לאיזשהו ממוצע או אידיאל. דוכן הפלאפל הזה הוא מצויין, יחסית לדוכני פלאפל. המחקרים של כהנמן וטברסקי ואחרים מראים שקשה לנו בעצם למדוד משהו ״בפני עצמו״, וגם אם נותנים לנו להעריך דבר יחיד (״כמה היית משלם על סט הסכו׳ם הזה?״) אנחנו נוטים להשוות אותו לאיזשהו אידיאל בראשנו (״איך נראה סט סכו׳ם ממוצע?״). 

מעבר לכך, הכוכבים משטיחים משהו רב-מימדי למימד אחד. הסרט הזה הוא טוב מהבחינת המשחק, אבל רע מבחינת העלילה – זה עניין דו-מימדי, אבל מבקשים מאיתנו להשטיח אותו למימד אחד. כמה שווה משחק לעומת עלילה, מי יודע?

צרה נוספת הקשורה לכך נובעת מציפייה. ציפיתי שהסרט יהיה גרוע, אבל מסתבר שהוא היה יותר טוב מהציפיות שלי, לכן אני אתן לו ציון טוב יותר מאשר הציון שהייתי נותן לו סתם כך. אפשר לנסות לתפוס את העניין הזה באמצעות מודל מאוד פשטני המבוסס על td-learning. נניח שהציון שאני אתן לסרט הוא כמה נהנתי מהסרט, פלוס כמה נהנתי ממנו יחסית לציפיות שלי:

(stars = enjoyment + alpha*(enjoyment – expectation

כאשר alpha זה פרמטר למידה, קטן מ-1. נניח שהוא חצי, סתם לצורך העניין.

כיצד זה עובד? נניח שציפיתי שיהיה סרט בינוני (3), ומסתבר שהוא באמת סרט בינוני (3), אז אני אתן לו ציון של 3 ועוד חצי כפול (3-3). כלומר, 3 ועוד אפס. כלומר 3.

פשוט. אבל הבה נניח שחשבתי שזה יהיה סרט טוב (4), ומסתבר שהוא סרט בינוני, אז אני אתן לו ציון של 3 ועוד חצי כפול (3-4), כלומר 2.5. הציפייה הגבוהה שלי גרמה לי לתת לו ציון יותר נמוך ממה שהייתי נותן לו אחרת. 

וגם להפך. נניח שחשבתי שזה יהיה חרא של סרט (1), אבל מסתבר שהוא בינוני (3). הסרט כל-כך עלה על הציפיות שלי שאני אתן לו ציון של 4 לפי המודל הזה.

ונניח שאני אלך לחבר שלי ואגיד לו ״תשמע, זה דווקא אחלה סרט! הייתי נותן לו 4!״, אז חבר שלי הולך עם ציפיות של 4 כוכבים לסרט, וכמובן מתאכזב, ומרגיש שהוא בעצם 2.5. 

המסקנה הזהירה היא שצריך להגיד לחברים מה חשבתם על הסרט,  וגם עם איזה ציפיות באתם. ״אני חשבתי שזה סרט 4, אבל אל תשכח שהיו לי ציפיות של 1״. בהתחשב בזה, החבר שלכם יבין כעת שמדובר בסרט של 3, ויבוא עם ציפיות בהתאם. הוא לא יהנה כמו שאתם נהנתם, אבל הוא גם לא יתאכזב. 

אתם יכולים גם כמובן לשקר לחברים שלכם (להנמיך ציפיות) ואז הם יהנו יותר. הבעיה היא שאחרי כמה זמן הם עלולים ללמוד שאתם פשוט מנמיכי ציפיות וכשאתם אומרים ״סרט בסדר״ אתם מתכוונים ״יופי של סרט״ ואז הם יעלו ציפיות…ויתאכזבו. אני לא ממש רואה מוצא מזה.