נביא שקר

הנבואה ניתנה לשוטים

חודש: נובמבר, 2013

רהב נגד רהב

רן רהב, איש יחסי הציבור, פעיל למדי בטוויטר. לאחרונה למדתי שהוא עושה חתך על המילים 'רני רהב', ואז עונה לכל אחד שהזכיר את השם שלו. לרוב מדובר בקונוטציה שלילית, ורהב עונה בהתאם.

הנה דוגמא מהימים האחרונים:

itzhaki@: רני רהב הוא חמאת אדם

RahavRan@: ואתה זבל של בן-אדם

אנשים התלהבו מכך שמר רהב עונה להם באופן אישי, והעסק גבר. נראה שרהב לא הבין שלענות בקללות לכל אזכור שלילי כדי לגרום לאנשים להפסיק, זה כמו לרוקן ים בנזין עם כפית עשויה מאש. העסק גבר עוד יותר בימים האחרונים, עם עליית פרשה המערבת אדם שרהב הוא היחצ'ן שלו (נקרא  לאדם הזה א' גולן. לא, זה ברור מדי….בואו נקרא לו אייל ג'. בכל מקרה, הוא חשוד במשהו שמתחרז עם "בעילת קטינות").

רהב גם הצהיר שהוא יענה לכל התוקפים אותו כי "אין מצב שמישהו יקלל ולא יקבל כפול". מכיוון שאני אוהב לולאות התייחסות עצמית, יצרתי טוויטר-בוט בשם "טובי בר-הרן" שבוחר את דבריו באופן אקראי מתוך הציוצים של רהב עצמו (השם של הבוט הוא שיכול אותיות קל לפיצוח). כל כמה שעות טובי מצייץ באופן עצמאי, או מגיב לדברים של רהב. לציוצים העצמאיים הוא רק מוסיף את המילים "רני רהב".

הציוצים העצמאיים של הבוט לרוב נקראים כביקורת אמורפית משהו על רהב עצמו, למשל:

טובי: "רני רהב, העיקר שאמא שלך אוהבת יותר את רני רהב"

התגובות של טובי לדברים של רהב נראות לעיתים כהדחפות לשיחה לצורך הגנה על רהב באופן מרושל ועילג, כמו סייד-קיק גרוע. רהב עצמו הוא שילוב של שמן וחומצה – חלקלק בהודעות מסויימות, ארסי ומאכל בהודעות אחרות. התגובות של טובי מערבבות לרוב בין השמן והחומצה, למשל:

RahavRan@: "חוזר מהלוויה של משה תמיר, האיש שייסד את הנ"מ. ריגש אותי לראות בלוויה את תא"ל שחר שוחט מפקד מערך הנ"מ של חיל האוויר, יפה שהחיל לא שכח."

Tobi_BarHaran@: "מה הקשר לקשר? העיקר לכתוב עוד שטות!!!!!!"

גולת הכותרת של הניסוי הגיעה כאשר רהב עצמו ענה לבוט:

טובי ורהב

טובי לא נשאר חייב. שעתיים מאוחר יותר הוא ענה "אתה סוג של זבל ירחם השם עליך".

הדבר מזכיר קצת ניסויים בפסיכולוגיה בהם שמים שני נבדקים זה מול זה ומבקשים מהם להפעיל כוח "שווה בעוצמתו" לכוח שהאדם השני מפעיל. באופן צפוי, הצדדים מתכנסים די מהר להפעלת כוח מקסימלי, כי כל צד בטוח שהשני דופק אותו. במחשבה שנייה, זה לא בדיוק אותו דבר כי רהב התחייב מראש שהוא יגיב פי 2 יותר חזק. זה יותר כמו "השמדה הדדית מובטחת", רק שהבוט הופך את זה ל"השמדה עצמית מובטחת" (ראשי תיבות SAD).

אפשר להגיד שיצרנו מפלצת, ואפשר להגיד שיצרנו מראה ושמנו אותה מול המפלצת. כעת נותר רק להתבונן.

מודעות פרסומת

Did you mean: שלי יחימוביץ'?

נחום ברנע כינה בסוף-השבוע האחרון את שלי יחימוביץ' "יחימו-ביץ'".

כלומר, הוא טען שככה מכנים אותה ב"רשתות החברתיות". יחימוביץ' כתבה תגובה בה היא מאשימה את ברנע שהוא המציא את המונח הזה, או יותר נכון שאל אותו מפוליטיקאי שניסה להדביק לה את הכינוי. יחימוביץ' לא מספקת נתונים לכך שברנע המציא את הכינוי, אז חשבתי לבדוק את הנושא.

חיפוש המונח 'שלי + "יחימו-ביץ"' מחזיר בערך 800 תוצאות בגוגל. גם מתוך 800 התוצאות הללו, הרבה מהן מתייחסות לעצם האמירה של ברנע. בפייסבוק יש קבוצה שמוקדשת ליחימו-ביץ' מלפני כמה חודשים, אבל יש לה רק שבעה לייקים. בטוויטר יש  לביטוי הזה רק שלושה אזכורים מהשנים האחרונות, לפני הסערה הנוכחית. זאת לעומת 'יהיר לפיד', למשל, כינוי שיש לו עשרות אזכורים רק מהחודשים האחרונים.

גם מתוך אותם 800 אזכורים, מתוך אלה שקדמו לברנע, הרוב זה טוקבקים איזוטריים. להתייחס אליהם כ"רשתות החברתיות" זה כמו להגיד "נחום ברנע, או גוש הצואה הרדיואקטיבי כמו שמכנים אותו ברשתות החברתיות…". והאמת שאם מסתכלים על 800 התוצאות האלה לעומק מתברר שמדובר בערך ב-40, כי גוגל מזייף והרבה מהתוצאות חוזרות על עצמן. לדוגמא, אם הציטוט של ברנע מופיע בתור מבזקון בידיעה אחרת, זה נחשב כ'תוצאה' נפרדת.

אבל נניח. האם 800 זה הרבה? מעט? זה נחשב כינוי מקובל? אפשר להשוות את הכינוי לכינויים אחרים בעלי אותו עומק. התוצאות לפניכם:

חוזרים לגן-חובה

אני דווקא אוהב את המשחק הזה. אני מקווה שמעכשיו ברנע יישם אותו ללא משוא פנים על כל מושאי הסיקור שלו. בשבוע הבא נוכל לקרוא למשל איך "ג'ון קרי, ברשתות החברתיות מכנים אותו ג'ון חראקרי, הגיע היום לבקר את ביבי נתניהו, ברשתות החברתיות מכנים אותו…".

ואגב, חבל שיחימוביץ' בחרה שלא לפרסם את שם הפוליטיקאי שניסה להבדיק את הכינוי הזה. שלי יחימוביץ'? יותר כמו שלי שושו…מובי…סודיץ', הא? מיסמרתי את זה, לגמרי.

גאות ושפל ומחזורי גיוס

בעת מחזור גיוס חדש, אגף כוח אדם של צה'ל נוהג לפרסם את 'נתוני המוטיבציה', כלומר את אחוז בני-הנוער בעלי פרופיל קרבי שהביעו נכונות לשרת ביחידות קרביות (מתוך אותם אלה שענו בכלל לסקר, כמובן). אבל זה ארוך מדי, אז נקרא לזה 'מוטיבציה' ונזכור את ההבדל בין זה לבין, ובכן, מוטיבציה.

מחזורי הגיוס מתקיימים במרץ, אוגוסט ונובמבר. והנה נובמבר, והנה מתפרסמים נתוני המוטיבציה החדשים.

הקריאה בידיעות האלה בעיקר בלבלה אותי. הכותרת מבשרות על שפל ומבוכה, אך הדוברים הצבאיים מדברים על ירידה סבירה, תחרות עם 'סייבר' וכל מיני דברים אחרים. הקריאה בבליל הנתונים לא עוזרת במיוחד – "השנה זה ככה, אבל לפני שנה באותו מחזור גיוס זה היה ככה, וזה לעומת שיא של ככה, ובכלל צריך לזכור שאחרי לחימה היה ככה".

תנו גרף, לעזאזל.

טמקא נותנים איזשהו גרף, לעזאזל, אבל הוא נכון רק למחזורי הגיוס של נובמבר, והוא גם מכיל נתונים שגויים – הגרף מראה למשל מוטיבציה של 79.5 ב-2011, אבל זה היה במרץ 2011. המוטיבציה בנובמבר 2011 הייתה דווקא 76.2, ובנובמבר 2010 היא הייתה 74, כלומר מדובר בירידה של 4% בשלוש שנים, לא 10% (עריכה: מתברר מאז שכל גופי התקשורת שנתקלתי בהם הסתמכו על אותו נתון שגוי. מעניין, וראו הערה בסוף הפוסט). לאור זאת החלטתי ללקט נתונים בעצמי, לשרטט גרף ולראות מה אפשר ללמוד ממנו – אם בכלל.

איסוף הנתונים: היה קשה בצורה מפתיעה. כלומר, לא מצאתי מאגר אחד המאגד את כל הנתונים הרלוונטים, והייתי צריך לקושש הודעות דובר, ידיעות חדשותיות, והתייחסויות השוואתיות בידיעות חדשותיות. אספתי מידע לגבי כמעט כל המחזורים בין 2006 – 2013.

הבדלים בין מחזורי גיוס: בצה'ל ובתקשורת אוהבים להשוות לנתוני גיוס של מחזורים מקבילים בשנים הקודמות. כלומר, אסור לכאורה להשוות את אוגוסט 2011 למרץ 2011, אלא צריך להשוות לאוגוסט 2010. האמת שלא ממש הבנתי למה, ונראה שכתבים ודוברים דווקא כן משווים למחזורים לא מקבילים כשזה נוח להם (קרי, ליצר תובנה מרחיקת לכת על סמך מדגם של 2 נקודות).

אז החלטתי קודם כל לשרטט ממוצעי מחזורים, עם סטייה:

מחזורי גיוס

למקרה שזה לא ברור, אין הבדל סטטיסטי בין המחזורים, לפחות בין 2006-2013. אז לצורך העניין אני אתעלם מההבדל הזה.

כעת, הגרף עצמו:

לאורך השנים

כל אחד יכול להסיק מסקנות לבד מהגרף, אבל הנה המחשבות שלי בנושא בשילוב עם קריאת כתבות בנושא:

1. המסקנה הבולטת ביותר עבורי היא שאין לי מושג מה גורם לעלייה וירידה במוטיבציה, וכנראה גם לאף-אחד אחר אין. החוכמה המקובלת היא שמלחמות ומבצעים צבאיים מעלים את המוטיבציה, אבל המוטיבציה ירדה לשנתיים אחרי מלחמת לבנון, ועלתה רק קלות אחרי עופרת יצוקה (היא עלתה לשיא במרץ 2011 כאמור, אבל לא ברור בכלל למה). אחרי עמוד ענן נרשמה ירידה שנמשכת עד היום. אני חושד שהדברים האלה יותר קשורים לאופן שבו מנוסחים השאלונים למתגייסים, ובטח הייתי מנסה להשיג אותם אם הייתי מישהו שהעבודה שלו זה מידע לציבור – נגיד, עיתונאי.

2. עיתונאים נוטים לדווח על דברים כמו דגי זהב. זה לא רק שהם מסתכלים רק מספר מועט של שנים אחורה (3-4 מקסימום), הם גם מסתכלים רק על 3-4 נקודות מדגם באופן כללי (בואו נשווה את מרץ השנה לנובמבר לפני שנתיים ומרץ לפני שלוש שנים. למה? ככה). כמעט אף כתבה לא כללה גרף. ההשוואה של 'הארץ' למרץ 2011 טיפשית במיוחד (מעבר לזה שהם מזהים את הנקודה הזו באופן שגוי כנובמבר 2010), מכיוון שאם מדובר בשיא של 24 מחזורי גיוס, זה לא צריך להפתיע שיש פשוט רגרסיה לממוצע.

3. כל אחת מהנקודות בגרף כללה קריאת כתבות חדשותיות, ובהן ציטוטים של דוברי צה'ל ותוספות של 'פרשנות'. דובר צה'ל יוצא תמיד יותר רגוע ושפוי. הם אומרים שלא ברור אם בכלל יש ירידה כי יש 4% סטיית תקן, וגם אם יש ירידה אפשר להבין את זה על רקע הירידה באיומים על ישראל, או "העלייה בלוחמת הסייבר" או משהו. העיתונאים הם דווקא אלה שמפמפמים את עניין ה"שפל", ה"חשש", ה"מבוכה בצה'ל", ה"נורה האדומה", ה"מצב המדאיג". למרות הרוגע הרשמי של דוברי הצבא כשיש ירידה, הם בהחלט מתהדרים כאשר יש עלייה, ומייחסים את הדבר לפעילות שלהם (שלא הוגדרה במיוחד).

4. מחשבה אחרונה וקצת מזימתית – מכיוון שהחלוקה בין עמדת צה'ל לתקשורת יחסית קונסיסטנטית, אני תוהה אם אין כאן ברקע איזשהו משחק כפול. רשמית צה'ל אומר שאין מה לדאוג, אבל לא רשמית הם מתדרכים כתבים שזה מדאיג מאוד. כאמור, זה קונספירטיבי למדי וצריך הוכחות לכך. הוכחה אפשרית יכולה לבוא בדמות כך שלצד ההודעות הרשמיות המרגיעות, כל העיתונים/אתרים ישתמשו גם באותה שפה מודאגת לצורך 'פרשנות'. מישהו צריך לבדוק את זה, לי כבר אין כוח.

ואגב, אם לאנשים שהתגייסו בסביבות מרץ 2011 יש הסבר למוטיבציה המתפרצת שלהם, אשמח לשמוע.

תוספת (9 נובמבר 2013): לא רק "הארץ" וטמקא, גם "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", כולם מדווחים באופן שגוי שהמוטיבציה בגיוס נובמבר 2010 הייתה 79%, במקום 74% (כפי שאפשר לראות באתר דובר צה"ל כאן). ברור שמישהו בצבא העביר את אותו מידע (שגוי) לעיתונים כדי ליצור דרמה, אבל למה? ולמה העיתונים לא מריצים בדיקת עובדות פשוטה? מעבר לכך, נניח שנשווה למרץ 2011, אז המוטיבציה הייתה ב-79%. כפי שהגרף מראה מדובר בשיא חריג, והירידה מאז נראית בסך הכל כמו רגרסיה לממוצע.