נביא שקר

הנבואה ניתנה לשוטים

חודש: אוקטובר, 2013

על מוות, אלמוות ותסמונת שטוקהולם

לפני כמה ימים ניהלתי דיון / וויכוח / מריבה שיכורה עם כמה אנשים, סביב ענייני אלמוות וה"ייחודיות" (singularity). עיקר העניין היה האם התודעה שלך משתמרת כאשר אתה משעתק אותה, אבל תוך כדי מישהו זרק:

"ונניח שאני אתקיים על דיסק-קשיח לנצח. מי בכלל רוצה לחיות לנצח?"

זה טיפה הפתיע אותי. אני מעדיף לחיות לנצח, ותהיתי אם זאת דעת מיעוט. הקבוצה הייתה קטנה מדי ולא מייצגת בשביל סקר, אז פניתי לשירותי הטורקי המכני של אמזון. למי שלא מכיר, הטורקי המכני מאפשר לחברות ויחידים לשלם מעט מאוד להרבה אנשים, תמורת ביצוע מטלות יחסית פשוטות כמו זיהוי צ'קים, תיוג תמונות, כתיבת ביקורות חיוביות וביצוע ניסויי פסיכופיזיקה שונים. אפשר לחשוב על כך כמעיין 'אינטיליגנציה מלאכותית מלאכותית'.

אז שאלתי כמה עשרות אנשים על הטורקי המכני, האם הם היו רוצים לחיות לנצח. הנה התוצאות:

על מוות

כמה הערות:

1. הגבלתי את המשתתפים לארצות-הברית, כי אחרת כל מיני אנשים מהודו ובנגלדש עונים על המטלות הללו בלי שהם מבינים בכלל מה הם קוראים.

2. ברור לי שזה לא סקר מדעי. ברור לי שאפשר לדחוף את האחוזים האלה לכיוונים שונים אם מוסיפים משפטים כמו "בהנחה שאתה בריא", או "בהנחה שאתה יכול למות מתי שתרצה".

3. ובכל זאת, אפילו בהינתן השאלה המאוד לא ממוקדת הזאת, אני חושב  שאפשר ללמוד משהו. למשל, לי אישית לא הייתה תחושה טובה לפני הסקר מה תהיה ההתפלגות – לא הייתי בטוח אפילו לאיזה כיוון הרוב ייטה. שמתי גם שדה להערות וקיבלתי הסברים כמו "אני חושב שיש חיים אחרי החיים האלה ולא הייתי רוצה לפספס אותם", או "אני חושב שאני אשתעמם".

הלאה.

תהיתי, מבין אלה שאמרו שהם לא רוצים לחיות לנצח, כמה זמן הם כן היו רוצים לחיות, באופן אידיאלי? בדיעבד אני חושב שאפשר היה לנסח את השאלה בצורה טובה יותר, כי חלק מהאנשים נתנו מספרים החורגים מתוחלת חיים אפשרית (200, 300 שנה וכד'), ואילו רוב האנשים נתנו מספרים בתחום תוחלת החיים הסבירה / אפשרית. יכול להיות שכולם הבינו את השאלה בתור 'איזה מספר שתרצה' ובחרו בכל זאת במספר קטן למדי, אבל קשה לדעת בלי שאלה ממוקדת יותר.

לכן, אני מפצל את התשובה הזו לשני חלקים – ההתפלגות של אלה שענו מספר מעל ל-120 ("פנטזיה"), וההתפלגות של אלה שענו מספר מתחת ל-120 ("השמטת פנטזיה"):

על מוות

כמה הערות:

1. אני קצת מופתע משני החלקים. גם אם אנשים הבינו את השאלה תחת ההנחה 'תן מספר סביר', המספרים נראים לי אישית נמוכים למדי. יכול מאוד להיות שהם הניחו תהליך הזדקנות טבעי, ולא היו רוצים להיות זקנים מדי בגלל סבל ומחלות. מעניין שהממוצע בחלק זה הוא סביב 85, תוחלת החיים הממוצעת גם ככה לאלה שהגיעו לגיל הביניים בארצות-הברית.

2. אני לגמרי לא מבין את אלה שכן הבינו את השאלה בתור פנטזיה ואיפשרו לעצמם חריגה מתוחלת סבירה. היו די מעט מהם, אז לא הייתי מקיש מזה יותר מדי. ובכל זאת. אתה לא רוצה לחיות לנצח? בסדר גמור, אבל…200? 300? 1000? זה המקסימום שלך? הייתי מצפה לראות מספרים בין מאות-אלפים למיליונים.

אחד מהם אפילו הסביר בהערות "לא הייתי רוצה לחיות לנצח, הייתי משתגע אם הייתי חווה את מות החום של היקום כולו וחי לנצח בריק טוטאלי. בהנחה שהבריאות טובה כמו עכשיו, 500 נראה לי די אידיאלי."

אני מבין את החלק הראשון של המשפט, אני גם לא הייתי רוצה להתקיים לנצח בריק טוטאלי, אבל האפשרות האחרת היא…500 שנה? זה כל-כך מוזר. זה כאילו נתנו ליבחוש לבחור חיים באיזה אורך שהוא ירצה, והוא עונה "אמממ…שנתיים!"

כשסיפרתי לידיד שלי על תוצאות הסקר הוא הניד בראשו ואמר "שטוקהולם, בן-אדם. תסמונת שטוקהולם."

מודעות פרסומת

מבחן משמעות, מופעל על אלון עידן

בחור בשם אלון עידן כותב מזה כמה זמן טורים ב'הארץ' בשם "המילה". הטורים קצרים, ולרוב נסובים סביב מילה אחת ספציפית שמעניינת/מעצבנת את מר עידן באותו רגע. הטור מנוסח לרוב בטון אובייקטיבי לכאורה ('גוף שלישי כל-יודע') גם אם לדברים עצמם לא מובא שום תוקף. למשל: "כדאי לשים לב למילה שנהייתה פופלרית לאחרונה…" – אבל בכלל לא ברור שהיא פופולרית יותר.

מעבר לטון הכל-יודע, הטורים לרוב מפותלים ומפולפלים, מלאי התייחסויות ל'אובייקט' ו'סובייקט', וניתוחים של איך מילה תמימה-לכאורה בעצם מצביעה על כשלון המערכת המוסרית של המדינה בעידן הפוסט-קפיטליסטי (או משהו).

השאלה היא: האם יש בדברים של אלון עידן אמת כלשהי, או שמא 'המילה' היא בעצמה גבב מילים שלא מתחברות לשום דבר? איך אפשר למדוד דבר שכזה?

אפשרות אחת היא ליצר 'מחוללידן', שלוקח קטעי טורים ושוזר אותם יחד, ומראה שהדברים עדיין הגיוניים באותה מידה. אבל אין לי כוח לתכנת משהו כזה כרגע.

מבחן סביר אחר אך קרוב, יהיה להחליף את המילה שטור ספציפי של "המילה" עוסק בה, ולראות אם קורא תמים יכול לשחזר על מה מדובר. אם הטור מהווה ניתוח נכון, בהיר ומדויק, הרי שלא תהיה בעיה לשחזר מה בעצם האובייקט של הטור. אם לא, אז אולי יש כאן בעיה כלשהי.

אני כבר לא אובייקטיבי, אז קשה לי לשפוט – אבל הנה כמה דוגמאות לפניכם. המילה המוחלפת מסומנת בדגש. המילים המקוריות בהיפוך למטה.

דוגמא ראשונה

כדאי לשים לב לעלייתה המטאורית של המילה “גאוני”. מילה עניינית וצנועה בדרך כלל, שהפכה בשנים האחרונות לתו איכות פופולרי. את ערכה המחודש של “גאוני” ניתן לאתר בקלות בדיאלוגים של יום־יום: נדמה שאין כיום מחמאה גדולה יותר שניתן להעניק לבן השיח, מאשר הקביעה “גאון!” ‏(מגיע גם בתצורת “מממ… דווקא גאוני” ו”שמע, זה ממש גאוני”‏).

ואמנם, לא רק אל תוך דיאלוגים של רחוב פרצה “גאון” בסערה. גם ביקורת התרבות עמוסה ב”גאוני” ‏(“ראיתי אתמול את ‘בית לחם’, בהחלט גאוני”‏), כמו גם פרשנות הספורט ‏(“ראית את הילד האלבני של מנצ’סטר? שחקן גאון”‏). הפוליטיקה המקומית מועמסת אף היא במועמדים “גאונים” לראשות העיר, הממשלה מלאה בשרים שמבקשים לעשות רפורמות “גאוניות” ולא מעט אנשי עסקים שוקלים להשקיע בפרויקטים “גאוניים”.

דוגמא שנייה

כמובן שהטקסט הזה פוסטמודרני (מבוטא: "מה זה הטקסט הפוסטמודרני הזה"). כלומר, לא נגיש, לא פשוט. למעשה כל מופע – טקסטואלי, רעיוני, טלוויזיוני, אנקדוטלי – שמצריך מחשבה יתרה או התעמקות שאורכת מעל מספר שניות מסוים, הפך ל"פוסטמודרני".   

 ה”פוסטמודרני” נבחר כדי לתאר את התחושה של הקורא/צופה/מאזין למראה אוסף של מילים שאינן מתחברות אצלו באופן מיידי לכדי תמונה קוהרנטית. הוא עושה שימוש במילה “פוסטמודרני” משום שהתמונה שכן מתקבלת אצלו היא “פוסטמודרנית” – כלומר מפורקת, מעורבלת, מעורבבת, מקוטעת, נטולת נקודה ארכימדית שעליה הוא יכול להישען. כשהוא מתבלבל ולא מוכן לעשות מאמץ כדי לסדר את הבלגן, הוא מכריז: “פוסטמודרני!”

מה שמעניין זה הקריטריונים הנוקשים שמגדירים את כל מה שאינו “פוסטמודרני”. למעשה, כל שנותר הוא שביל צר מאוד, רוחבו כמה סנטימטרים בודדים, שהקורא/צופה/מאזין אמור לצלוח תוך כמה שניות, לא יותר, כדי שיוכל להכריז בשביעות רצון: “כל מילה בסלע”. בכל מקרה אחר, בוודאי אם ייאלץ להשתהות זמן ארוך יותר, או יתבקש להביט מזווית צִדית יותר, מסובכת יותר, יהפוך האובייקט לתמונה מטושטשת ומכאיבה ולכן “פוסטמודרני”.

דוגמא שלישית

האיש עם הקול הרדיופוני אומר שיש פקק באיילון צפון, מחלף יוספטל עד לה גארדיה נדמה לי, אנשים עומדים יותר מחצי שעה. כביש החוף עמוס מאוד ממחלף חבצלת עד מחלף שאני לא זוכר את שמו. גם כביש מספר 40 עמוס ומחלף הסירה והצ’ק פוסט. “הזוי”, הוא מסכם.

ההוא מהרדיו אומר שגם במחלף ירקון “הזוי”. אנשים בתוך קופסאות פח בצבע אפור עכבר וירוק בקבוק מחכים 26 דקות כדי לצאת מאיזו עיר בשרון, מדירה שעלתה להם 2.5 מיליון שקל, אלא אם כן התעקשו על גינה, ואז זה כבר 4–5 מיליון ‏(במכונית, בפקק, יושבאדםוחושב: 4 מיליון שקל בשביל לחכות?‏)

הזוי”, הוא אומר, ומתכוון: 80 שנה, בנאדם! רק 80 שנה, בנאדם!! בסך הכל 80 שנה, בנאדם!!! וחצי שעה אתה מרשה לעצמך לבזבז על ישיבה בתוך אוטו שעומד אחרי אוטו שעומד אחרי אוטו?

הזוי”, הוא אומר, ומתכוון: ואולי פחות מ–80 שנה? אולי הרבה פחות? אולי סרטן? תגיד, מה זאת הבליטה הזאת?

הזוי”, הוא אומר, ומתכוון: הרי שילמת 4 מיליון שקל בשביל גינה, לא? הרי שילמת 4 מיליון שקל כדי להיות איש “מאיזושהי עיר בשרון”, לא? הרי שילמת, כל כך הרבה שילמת, לא?; ותראה עכשיו, יום אחרי יום אתה מת למשך חצי שעה, לפעמים שעה, מתוך 80 שנה שנתנו לך בסך הכל, לא כולל סרטן.

הזוי”, כלומר: השעון מתקתק, חברים; תיק־תק, תיק־תק, תיק־תק. ועוד מעט יגיע הכלום, השום דבר. ואתה, תסתכל על עצמך, יושב בתוך פח בצבע ירוק בקבוק, אפור עכבר, ורוד פוקסיה, חרדל בהיר, כחול־ים, חום שוקולד־חלב; יושב בתוך כלום, יושב ולא עושה כלום, ותיק־תק, תיק־תק, תיק־תק.

=====

המילים המקוריות (כתובות הפוך)

דוגמא ראשונה:  ןיינעמ

דוגמא שנייה:  יוזה

דוגמא שלישית:  ףיכ אל