נביא שקר

הנבואה ניתנה לשוטים

חודש: נובמבר, 2012

הו הו, מה מחכה להם

אלכס פישמן הקדיש "ריבוע טקסט" בטור האחרון שלו לתיאור החיסול של אחמד ג'עברי, מנקודת המבט של הבור בתל-אביב.

התיאור מתחיל כך:

"ביום רביעי ה-14 בנובמבר, בשעה 15:43, יצאה קבוצה של שבעה אנשים מתוך בניין ברחוב מרכזי בעיר עזה: אישה, שני ילדים וארבעה גברים. הם הלכו שאננים לכיוון שתי מכוניות שחנו ליד המדרכה. אי שם למעלה, מעבר לטווח הראייה…" 

שאננים, הילדים האלה.

חכו חכו.

מודעות פרסומת

בעיית חוסר-העצירה של רוני דניאל

"המהלך הצבאי צריך להמשיך עד שהמהלך הצבאי יפגוש איזשהי הבנה והסכמה בצד השני שאת המצב הזה משנים באופן יסודי…כשהם יסכימו לתנאים בהם עוצרים, תנאים נוחים מבחינת ישראל, אז נדע שהייתה פגיעה קשה…אני לא רואה שום סיבה למה עכשיו להוריד את הרגל מהגז."

(רוני דניאל, 17.11)

רוני דניאל: "תראה, מבחינה מבצעית אני אומר, כאשר היריב שלך צועק ומתחנן להפסקת אש, התפקיד שלך זה להכות בו בכל העוצמה."

מנחה: "…הם אומרים שהם לא מציבים שום תנאים, הם פשוט רוצים הפסקת אש."

רוני דניאל: "אז להמשיך."

(21.11)

את האלגוריתם המפורסם של מר דניאל אפשר לתרגם לפסבדו-קוד בערך כך:

def ronniesMethod():
    army.keepGoing(strength="max")

## main loop
while True:
    if hamas.askCeaseFire==True:
       ronniesMethod()
    else:
       ronniesMethod()

זוהי בעיה ידועה בתורת החשיבות-העצמית. על משקל בעיית העצירה, אפשר לכנות זאת ה-Nichtentscheidungsproblem, בעיית חוסר העצירה. השאלה העיקרית היא למה להשתמש באלגוריתם.

מדובר בבעיה פתוחה.

איך אומרים 'אוריינטליזם' בערבית

"מה מלמד אותנו יער המיקרופונים הניצב לפני ח'אלד משעל?" – שואל ד"ר צירינסקי, בעין השביעית. צירינסקי מתייחס לתמונה של משעל במסיבת עיתונאים כאשר לפניו מספר רב של מיקרופונים.

"אסור להכליל", ממהר צירינסקי להטיל לחש הגנה, אבל בכל זאת נדרש לעניין המוזר – מדוע מנהיגים ערביים מדברים אל הרבה מיקרופונים? קשה להם כל-כך לסדר מיקרופון אחד?

צירינסקי מגיע למסקנה שלא מדובר בעניין טכנולוגי או חוסר תיאום, אלא יש פה מה שניתן לכנות "אסתטיקה של גודש", או: "אסתטיקה של המון". כפי שבמדינות המזרח התיכון נהוג "לפתוח שולחן" עם שפע של מנות ומטעמים, גם השולחן התקשורתי אינו מוכן בלי הדגשה – ובמידה רבה הגזמה – של העושר והריבוי.

מינימליזם של ניפוי ואיפוק נדחה לטובת רוויה ויזואלית מסחררת. הגודש (ערבית: וַפְרַה, עַ'זַארַה) נתפס כסוג של נדיבות (ערך ה"כַּרַאמַה" בתרבות הערבית), ולפיכך יש פה, אם להשתמש במינוח אנתרופולוגי, סוג של פוטלאץ' – בזבוז מכוון שנועד להדגיש את השפע והכבוד של הדובר.

הוא צודק, כמובן. הכל סביב הגודש והכבוד. ככה זה, ערבים. ואנשי כדור-רגל איטלקים. טוב, אתם יודעים כמה חשוב להם הכבוד שם באיטליה (איטלקית: "ריספקטו"), זה עניין של גבריות (איטלקית: "מאמא מיא"). אולי בעצם גם שוודים. בכל זאת, קר שם (שוודית: "קולד") אז הם צריכים להתחמם בכבוד שלהם.

אז ככה זה ערבים, וספורט. חשוב להבין שאנשי ספורט רוצים להציג נדיבות. כמו גם מזכ'ל האו"ם. או אולי ראש העיר של טוקיו. או עוד כמה יפנים בזמן האסון בפוקישימה. אבל תראו איזה רזים וחטובים המיקרופונים שלהם. לא כמו הערבים השמנים והצבעוניים האלה. ממש בזאר. או עורך הדין של קצב. טוב, קצב קצת ערבי, לא?

וליברמן. טוב, הוא לא ערבי. אבל האמת שאין שם כל כך הרבה מיקרופונים. מצד שני אין שם רק אחד. מה, לא יכלו לסדר רק אחד? הרוסים האלה יודעים לבנות טילים גרעיניים. מכאן ברור שאין כאן מגבלה טכנולוגית, אלא מסר – אנחנו נדיבים, אבל בקטנה (רוסית: "בקטנסקי").

צירינסקי מסכם בכך ש"הבנה של הבדלים תרבותיים צריכה להיות חלק מכל ניתוח של המציאות הפוליטית באזור ולהדריך כל אפשרות של הושטת יד והידברות."

אל תשפטו אותו. ככה זה, אקדמאיים.

מלחמת בחירות?

דגש על סימן השאלה בכותרת.

הנקודה העיקרית, למי שלא רוצה לקרוא הרבה

אין מספיק נתונים בשביל להגיד האם בחירות בישראל מעלות את הסיכוי למלחמה. זה לא אומר שבחירות לא משפיעות על קבלת החלטות.

רקע

הרבה אנשים העלו את השאלה הברורה – האם עיתוי הסיבוב הנוכחי בין ישראל לעזה הושפע מכך שיש בחירות בקרוב? התשובות חלוקות, בין ברור שכן לאולי לא. נחום ברנע טען בסוף השבוע האחרון שברור שמלחמה מועילה לאופוזיציה, ועל-כן לא סביר שנתניהו יצא למתקפה מתוך מחשבה על בחירות, אלא למרות הבחירות. יש אינספור פרשנים אחרים שטוענים באותה מידה של בטחון שפיצוצי רקטות מאירים את הממשלה באור מרשים בעוד האופוזיציה נשארת בחושך, ולכן המתקפה עכשיו.

בין כל המלל בולט לטובה הפוסט הזה במדריך הטרמפיסט לסטטיסטיקה, שמנסה להזריק קצת נתונים לדיון המתנהל רובו בתווך בין תחושת בטן לצעקה גרונית. הפוסט מציג את מערכות הבחירות האחרונות בישראל, מבצעים של צה'ל, טילים פלסטינים והרוגים פלסטיניים, ואת המחאה החברתית. הוא נמנע מלענות באופן ברור על השאלה 'האם בחירות בישראל מגבירות את הסיכוי למבצע צבאי', אבל מעלה כמה נקודות למחשבה.

עם כל ההערכה לגרף ולניתוח, יש שם לא מעט בעיות. את רוב הבעיות מעלה הכותב בעצמו, והדברים הבאים אינם בגדר ביקורת, אלא פשוט נקודת הסתכלות אחרת. הבעיות העיקריות שלי היו:

1. התקופה שנבדקה מאוד מצומצמת.

2. הרוגים פלסטיניים ורקטות זה עניין רלוונטי, אבל הוא לא היחיד. יש אירועים אחרים כמו מתקפה בלבנון, או תקיפת הכור בסוריה, שאינם מושפעים או משפיעים הרבה על הרוגים פלסטיניים ורקטות, אבל לו נערכו סמוך לבחירות ברור שהיה עולה חשד להטייה.

3. המודל שבודק את תגובות הצדדים מאוד פשוט (כאמור, זאת בעיה שהכותב עצמו מכיר בה). חוקרים באמ-איי-טי ניסו למדל את כל עניין הרקטות-אל-מול-הרוגים-אל-מול-תקיפות באמצעות מודלים קצת יותר מורכבים הבונים 'פונקציות תגובה' לשני הצדדים, והגיעו לסקנה ששני הצדדים מגיבים בצורה רציונאלית וסיבתית משהו (*** הערה מתקנת: טל גלילי מצביע על כך שנכתב מאמר תגובה למאמר הזה על ידי עמיתים בתל-אביב, שטוען שנפלה שם טעות. היו תגובות לכך אך לדברי גלילי הן לא היו מספיקות. כדאי באופן כללי לקרוא את ההערות של גלילי על הפוסט).

הצעה

במקום להסתכל רק על הרוגים פלסטיניים, רקטות, ומבצעים כנגד הרצועה, הבה נבדוק את מבצעי צה'ל המשמעותיים מאז שנות ה-90. עבור כל מבצע שכזה, נבדוק היכן הוא נופל בתקופה שבין 2 מערכות בחירות. נחלק כל תקופה כזאת שרירותית ל-12 'תאים' ונשים 1+ בכל תא בו התרחשה מתקפה שכזו.

לאחר מכן נסתכל על ההיסטוגרמה שנוצרה ונבדוק האם יש סטייה מהתפלגות יוניפורמית ("הבחירות לא משפיעות") לכיוון התפלגות ששמה משקל רב יותר על התאים האחרונים ("בחירות מתקרבות גוררות הסלמה"). אפשר לעשות השוואת פקטורים בייסיאנית, אבל בואו קודם נסתכל על הנתונים.

הנתון העיקרי והבעייתי כאן הוא תקיפות צה'ל. שלפתי את התקיפות מהאינטרנט, אבל הרבה מהן לא רלוונטיות (מבצעים קטנים במהלך האינתיפאדה השנייה, למשל). נאלצתי להפעיל שיקול דעת סובייקטיבי משהו. שאלתי 'אם מבצע כזה היה נערך סמוך לבחירות, האם אנשים היו טוענים שיש כאן אפשרות לקורלציה'.

כאמור, גישה מאוד לא מושלמת. אני מביא בסוף את המבצעים שכללתי. אם לאנשים יש נימוקים מדוע להוריד או להוסיף מבצעים – בבקשה. חסרים גם אירועים כמו פתיחת מנהרת הכותל והתנקשויות שונות. מצד שני חסרים גם אירועים לא אלימים שקשורים לבחירות כמו ניסיונות משא ומתן והטבות שונות.

תוצאה

הו, R

מסקנות

המסקנה האישית שלי היא –

אין באמת מספיק נתונים בשביל לדחות או לקבל את ההשערה שבחירות מעלות את הסיכוי לתקיפה. אפשר לבנות מודל חלופי ליוניפורמי, לעשות ניתוח ולהגיע למספר כלשהו, אבל זה יהיה די שברירי. ומה הטעם? 'מבחן הטראומה האינטרא-אוקולרית' (או יותר נכון העדר טראומה שכזו) רומז שאיננו יכולים לדחות את ההשערה שישראל תוקפת בערך אותה מידה בכל נקודת זמן. אם נכנס נתונים ל-3 תאים בלבד, ההסתברות יוצאת בערך שליש-שליש-שליש.

כדאי להדגיש – אני לא אומר שסיבוב הלחימה הנוכחי בהכרח לא הושפע מהבחירות, או שסיבובי לחימה ותקיפות קודמות סמוך לבחירות לא לקחו את הבחירות בחשבון. הערה פשוטה שתתגלה בפרוטוקולים של חברי הקבינט שווה הרבה יותר מכל הגרפים האלה.

כדאי להדגיש 2 – הניתוח הזה מאוד פשטני. הוא לא לוקח בחשבון בצורה מספקת את העובדה שלא תמיד יודעים מתי יהיו בחירות בישראל. עשיתי גם קצת מיש-מש בשנות ה-2000 כאשר היו בחירות נפרדות לראשות הממשלה ולכנסת. ההנחה הייתה שזה עלול להשפיע בשני המקרים, כך שצריך לחלק את התקופות לתקופות נפרדות (בין בחירת ברק לנפילת ברק ועליית שרון, ובין עליית שרון לבחירות הבאות בכנסת).

תקיפות/פעולות שנלקחו בחשבון

* דין וחשבון (יולי 93) * תקיפה בבקאע, 30 פעילי חזבאללה נהרגים (יוני 94) * ענבי זעם (אפריל 96) * תחילת האינתיפאדה השנייה (ספטמבר-אוקטובר 00) * חומת מגן (מרץ 02) * דרך נחושה (יוני 02) * תקיפה במחנה פליטים בסוריה (אוקטובר 03) * קשת בענן (מאי 04) * ימי תשובה (ספטמבר 04) * מבצע רקפת (תקיפת כור בסוריה, ספטמבר 07) * מלחמת לבנון השנייה (אוגוסט 06) * גשמי קיץ (יוני 06) * ענני סתיו (אוקטובר 06) * חורף חם (פברואר 08) *  עופרת יצוקה (דצמבר 08) * תקיפה אווירית בסודאן (ינואר 09) * תקיפה אווירית בחרטום (אוקטובר 12) * עמוד ענן (נובמבר 12)

סבא ארצי רוכב שנית, אל תהום הדמנציה

שלמה ארצי ממשיך לעורר בי את החשש שאנשים במערכת "7 ימים" לועגים לאדם מסכן עם אלצהיימר. הנה, ללא שום עריכה מצידי, הקטע הסוגר של הטור של מר ארצי מסוף השבוע האחרון:

Image