בין שיחי שרך לחזה חשוף

בין המשבר באוקראינה ללחץ על נתניהו ועבאס להגיע להסכם שלום, הנשיא אובמה מצא זמן בשבוע שעבר להתראיין לתוכנית הסאטירית של זק גליפיאנאקיס 'בין שני שיחי השרך'.  הראיון הסאטירי שווה צפייה  – במיוחד אם אתם חובבי ההומור המחוספס והגס של גליפיאנאקיס, שהתפרסם בעקבות הסרט 'בדרך לחתונה עוצרים בוגאס' (באמת ככה קוראים לסרט הזה בעברית?) במסגרתו גליפיאנאקיס מבלה זמן רב ללא מכנסיו. הנשיא וגליפיאנאקיס מחליפים עלבונות – זק מתריס 'איך זה להיות הנשיא השחור האחרון?' ואובמה מחזיר ש'כהונה שלישית תהיה נפילה… כמו סרט שלישי בסדרת 'וגאס".

עם זאת, יש מי שלא נהנה לראות את אובמה מחליף עקיצות עם שמנמן מזוקן שמתמחה בעוקצנות. יש מי שהתלונן שראיון כזה פוגע ביוקרה של הנשיאות, מעווים פרצופם ביציע של הגברים הלבנים הנרגנים. אפשר להבין אותם, הפרשנים השמרנים של הימין האמריקני – גברים לבנים כועסים זה מה שמביא קולות למפלגה הרפובליקנית. אבל הצעד של אובמה הוא לא עניין אקראי שמטרתו לשעשע את ההמונים חובבי הומור גס ושתיקות מביכות אלא חלק ממאמץ ממוקד להגיע לקהל הצעיר שתמך בו בבחירות לנשיאות ולשכנע אותם להירשם לביטוח הבריאות הממלכתי שמגיע להם מתוקף חוק ביטוח הבריאות שמהווה את עיקר מורשת החקיקה שלו. מאמץ, דרך אגב, שנראה ומצליח.

אז מה בעצם קורה פה? אובמה משקיע זמן ומאמץ כדי להשתטות בתוכנית אינטרנט מפוקפקת כדי לקבל שלוש דקות זמן אוויר בה יוכל להסביר על ביטוח הבריאות שלו תוך כדי שהוא סופג ומשליך עלבונות, לקול צקצוק המבקרים שחושבים שכל זה מתחת לכבודו. ויכול להיות שצריך לפנות לצעירה עם שיער כחול כדי להגיע לקהל האמריקאי הצעיר שזה עתה סיים קולג' ואין לו טלוויזיה. יכול להיות שאין שום הבדל בין זה לבין הופעה בתוכנית טלוויזיה 'רגילה' באחד מערוצי הכבלים, פשוט ערוץ ייעודי שמגיע לקהל שאליו הוא מכוון. ויכול להיות שזה כלי יעיל להעברת מסרים, אם עושים את זה נכון – ולפי הפופולריות של הקלים עם גליפיאניקיס, נראה שהפעם זה נעשה כמו שצריך.

אבל אני חושד שיש כאן עוד רובד של תיאטרון פוליטי. אובמה לא רק מנסה להעביר מסר לקהל צעיר ולהפיץ את הבשורה אודות חוק ביטוח הבריאות, אלא אובמה רוצה להראות שהוא שנון, משעשע וזורם בסיטואציה של שיחה קלילה. אובמה לא רק מודאג שהצעירים שהצביעו לו לא נרשמים לביטוח הבריאות אלא הוא גם מודאג שהם מאוכזבים ממנו באופן כללי. הפאשלות העצומות של אתר האינטנרט הזכירו להקהל הצעיר שהממשלה הפרדלית אינה אמזון או גוגל, ושבעצם זו הייתה טעות לפתח תקוות שהצבעה בבחירות תשנה משהו במציאות הפוליטית בוושינגטון. לאפל זה בחיים לא היה קורה, לחשו לסירי אלפי צעירים, ואיימו לסגת חזרה אל האדישות הפוליטית שאפיינה אותם מאז ומעולם.

את הפאשלה אובמה לא יכל למחוק, אבל נראה שמישהו בסביבה של אובמה מבין את העוצמה של תיאטרון פוליטי תדימיתי. בוחרים לא רק רוצים לשמוע שהנשיא שלהם אפקטיבי ומקדם את תפיסת העולם שלהם, אלא גם שהוא אדם כמו שהם היו רוצים להיות – סופר גיבור, משכמו ומעלה, הטופ שבטופ. זה, כמובן, עניין בעייתי כי קבוצות שונות באוכלוסייה מעריצות תדמיות שונות. אבל אובמה יודע היטב להתחבר לבסיס שלו, של האינטלקטואלים באוניברסיטאות והצעירים שצופים בתוכנית של ג'ון סטיוארט – בקרבם להחליף עקיצות אפילות עם קומיקאי מזוקן זה מעורר הערצה. בעצם, זה מאוד דומה למה שפוטין עושה כשהוא מפרסם תמונות שלו רוכב על סוס חשוף חזה. וכמה שזה נראה מגוחך לג'ון סטיוארט והצופים שלו, יש קהל גדול של אזרחים רוסים שזה מעורר בהם השתאות והערצה. וזה לא עניין של רוסיה מול ארה"ב, זה יותר עניין של שמאל וימין – גם בארה"ב, הימין האמריקאי היה מעדיף לראות נשיא רוכב על סוס מאשר בין שני שיחי שרך.

אפשר לחפור קצת יותר עמוק בפסיכולוגיה הפוליטית של האידיאל הנערץ של הימין והשמאל בכל מיני מערכות פוליטית. הקהל מוזמן לשאול את עצמו איזה תמהיל של אידיאלים רואה הימין בישראל בבנימין נתניהו, אבל זה מעניין לראות שבעניין הזה – הרוסים והאמריקאים לא כל כך שונים.

מודעות פרסומת