נביא שקר

הנבואה ניתנה לשוטים

חודש: פברואר, 2012

אנרגיה בעידן החדש


למה מתכוונים אנשי הניו-אייג' כשהם משתמשים במילה 'אנרגיה'? אני שואל באופן רציני, לא קנטרני.

אני הולך לטעון ש:

  1.  יש כוונה מאחורי המונח, כלומר זה לא רק ג'יבריש.
  2. הכוונה היא לא לתכונה נשמרת, ויש הבדל קטגורי בין השימוש המדעי והניו-אייג'י.
  3. יש 'זמן דיפוזיה' בין מונחים במדע לשימוש פופלרי, ולפיו אני מנבא באופן לא מדעי במיוחד את הקשקוש הניו-אייג'י הבא.

ובכן, לעבודה. קודם כל, התופעה עצמה. הנה כמה דוגמאות טיפוסיות מתוך אתרים שונים:

"מטרת הטיפול היא ליצור איזון באנרגיות הזורמות בגופנו"

"כל מילה יוצרת סמל. וכאשר מנווטים את המילים ברמה לא מדויקת, מקבלים תוצרים אנרגטיים"

"התגבשות דורשת כמות רבה של אנרגיה שהקריסטל אוגר בתוכו, ומכאן מקור האנרגיה שבו"

"באמצעים קבליים שבכוחם…לגרש ולפוגג את האנרגיות השליליות שהצטברו במקום"

מה הכוונה כאן? אפשר כמובן להגיד שאין טעם לחפש משמעות. השימוש במושג 'אנרגיה' כל-כך רחב ואמורפי שבאותה מידה אפשר לכתוב "ג'יבריש מדעי כלשהו". במקרים מסויימים אני בטוח שזה אכן טיק מנטאלי שנועד לסתום פרצה במחשבה סיבתית ("ואז הגביש מרפא את ה…אנרגיות. הוא עושה את זה באמצעות ה…אנרגיה"). אבל באופן כללי זה לא נראה לי נכון שאפשר לדחוף לשם כל מילה מדעית. ספציפית, נסו לדחוף לשם תכונת שימור אחרת של המערכת:

"מטרת הטיפול היא ליצור איזון בתנע הקווי הזורם בגופנו"

"באמצעים קבליים שבכוחם…לגרש ולפוגג את המסה השלילית שהצטברה המקום"

לי לפחות זה נשמע מוזר. למה אנרגיה כן ותנע קווי לא? הדבר מצביע על כך שיש כוונה כלשהי בשימוש במונח, ולא כל מונח מדעי ימלא את מקומו.

המוזרות של המשפטים המוחלפים מביאה אותנו לדבר הבא: אם יש כוונה כלשהי מאחורי השימוש במושג, האם זוהי הכוונה המדעית? יש החושבים כי אנשי ניו-אייג' משתמשים במונח בצורה נכונה בסך הכל, אבל מתייחסים למקורות אנרגיה שטרם התגלו במדע. כלומר, יש אנרגיה הנובעת מחום, ומשדות חשמליים, וכו', ואנשי הניו-אייג' טוענים שיש פשוט עוד מקורות אנרגיה שטרם הוכרו על-ידי המדע ובמקרה סבתא מחולון יודעת לעשות להם מניפולציות. גם לכך אינני מסכים. המשפטים המוחלפים נשמעים מוזר, אבל בעצם גם המשפטים המקוריים נשמעים מוזר, כשחושבים על כך שאנרגיה היא תכונת שימור של המערכת. משיטוט לא מתגמל באתרי אינטרנט שונים נראה כי לאנשים האלו אין מושג מה הכוונה במושג המדעי**, והם מבצעים טעות קטגורית. במקום שאנרגיה תהיה תכונה של המערכת, כמו מסה או תנע, היא הופכת לעצם אונטולוגי, כמו חלקיק או קרינה.

ספציפית, נראה לי שהעצם האונטולוגי שהם מכוונים אליו הוא משהו כזה:

אני די בטוח שזה הבסיס למודל המנטלי מאחורי רוב השימושים בקשקושים כמו "זאת אנרגיה מאוד טהורה ומאוד חזקה". אנרגיה במובן הניו-אייג'י היא מין נוזל שבא בצבעים שונים וצפיפויות שונות וממלא עצמים, אולי בדומה להבנה הישנה של המונח 'חום'. כך אפשר להבין בצורה טובה יותר למה הם מתכוונים כשהם אומרים ש"כולנו עשויים מאנרגיה'". הרי במובן מדעי זה הגיוני בערך כמו להגיד "כולנו עשויים מתנע סיבובי". אם כן, יש הבדל קטגורי בשימוש במונחים.

אבל אם יש הבדל קטגורי בין השימושים, למה בכלל להשתמש במילה 'אנרגיה'? למה לא מונח ניו-אייג'י כמו "צ'אקרות" או "צ'י" או "צ'קר כלשהו"?

אתרים רבים אכן עושים שימוש והקבלה בין דברים כמו צ'י ואנרגיה, אבל נראה שרובם (לפחות מתוך הדגימה האקראית שלי) מעדיפים את ההילה הפסבדו-מדעית בלי הקונטציה של ענף ניו-אייג' ספציפי. אבל אם כבר מונח מדעי, למה לא מונח מדעי אחר?

כעת הגענו לעניין הדיפוזיה בין המדע לעניין הציבורי. יש זמן השהייה בין השימוש במונחים ורעיונות מקצועיים וההגעה שלהם לציבור הרחב (ומשם לציבור הרוחניקי). עבור תחומים שונים זמן ההשהייה הוא שונה, ואולי בפוסט אחר נסתכל על זמן ההשהייה הממוצע. יתכן והשימוש הנוכחי הנפוץ והמוטעה ב'חומר זה בעצם אנרגיה' ו'ריפוי קוונטי' נובע מזמן השהייה של כמה עשרות שנים מאז הרעיונות האלה פותחו לראשונה בפיזיקה, ועד שהגיעו למלחשי הגבישים.

אני מנחש באופן לא מלומד שעוד כמה שנים תגיע הדיפוזיה מתחום האינפורמציה והחישוב. המושג 'אינפורמציה' במיוחד מכיל פונטציאל רב לשימוש שגוי, ואולי עוד כמה שנים נקרא בעיקר על 'ריפוי אינפורמטיבי' ועל 'תיקון זרימת האינפורמציה בגופנו' ועל 'התפוגגות של אינפורמציה שלילית שסוחבות נשמות מהשואה'.

בעצם גם אז הכוונה תהיה למין נוזל סגול, ואולי הדבר פשוט נעוץ במושגים המנטאליים שלנו שמוצאים להם מילים חלופיות על-פי האופנה, אבל זה כבר נתיב אחר.

**הערה: המושג אנרגיה הוא לא פשוט כלל וכלל, ועבר כמה תהפוכות בחשיבה המדעית. הכוונה כאן היא לא סתם להצביע על שימוש ניו-אייג'י שגוי במונח ולגחך, ובכוונה נמנעתי מהגדרה מדעית מדוייקת. ההשראה המקורית לפוסט היא העובדה שאני לא מבין באופן מספק מה הכוונה ב'אנרגיה', מעבר לשימוש המתמטי. מי שרוצה להתבלבל קצת גם כן מעניינים כמו 'מה זה אנרגיה', 'איך זה יכול להיות שדברים מתנגשים אחד בשני' ו'האם שדות קיימים באמת', מומלץ לו או לה להציץ בספרו של מארק לנג, "מבוא לפילוסופיה של הפיזיקה".

מודעות פרסומת

על שבועות נאמנות ופטריוטיות

ספר פילוסופיה טוב הוא כזה שלמרות שאתה לא מסכים עם כמעט שום דבר בו, אתה לא מצליח להניח אותו מהידיים; ספר שלוקח בעיות שאיכפת לך מהן ותוקף אותן מזווית חדשה ומרעננת; ספר שמערער על האורתודוכסיה בתחומו וגם אם לא השתכנעת שהוא צודק – הוא עדיין יותיר בך שארית הרהורים.

כזה הוא הספר  של ג'ורג' פלטשר על נאמנות  – לא ספר הפילוסופיה הכי טוב שקראתי, וכנראה גם לא ספר שיכונן את הספירה הפוליטית מחדש. אבל הוא ספר מעניין ושווה עיון. מטרתו העיקרית של פלטשר היא לערער על ערך מרכזי של התיאוריה הליברלית השולטת בעולם הפילוסופיה הפוליטית האנגלו-אמריקאית – אי משוא פנים. ליברלים רבים ניסו להתאים את תיאוריות הצדק שלהם כך שיפנו מקום לנאמנויות פרטיות – משפחתיות, דתיות, לאומיות. אם צדק דורש אי משוא פנים, נראה שקשה להסביר את היחס המועדף שנראה לנו סביר לתת למשפחה שלנו, לאחיות ולאחים שלנו ובהרחבה גם לבני הלאום שלנו. פלטשר הופך את השאלה על ראשה – במקום לפנות מקום לנאמנות בתיאוריה ליברלית, הוא מבסס את כל התיאוריה שלו על מושג הנאמנות. פלטשר חושב שמקור החובה המוסרית היא במחוייבות הפרטניות שלנו כאנשים – במערכות היחסים שלנו עם אנשים, בשייכות שלנו למשפחה ולמדינה. אנו נולדים בתוך רשת של קשרים כאלו והם מכוננים את זהותנו. לכן, אנו נולדים כבר עם מערכת מחוייביות שאין לנו יכולת להשתחרר מהן – והדרך הטובה ביותר להבין את המחוייבות הזו היא באמצעות מושג הנאמנות.

יש בעיות רבות עם התיאוריה הזו, ומי שמתעניין בהן מוזמן לעיין בספר פילוסופיה שכתב סיימון קלר –  הוא מומלץ אף יותר – שמבקר את התפיסה של פלטשר ומציע גישה חלופית, גם היא מעניינת ושונה. עם זאת, הרעיון שלו מעניין והספר מלא באנקדוטות שמעוררת מחשבה ודיון. נקודה אחת שמשכה את תשומת לבי היא דבריו של פלטשר בנוגע לשבועות אמון – כאלו שתפסו תשומת לב ציבורית בישראל לא מזמן.

אולי לא מיותר לציין שפלטשר אינו אנטי-פטריוט בכלל או שונא ישראל בפרט. הטיעון שלו, בשם חשיבות הנאמנות, היא שפטריוטיות היא רגש חשוב וחיובי. הספר מפרט באריכות טיעונים בעד חיוב ילדים להצהיר נאמנות (pledge of allegiance) בבתי הספר וכן הגנה על החוק שאוסר על שריפת הדגל בארה"ב. הספר גם רצוף בדוגמאות מישראל, המאירות באור חיובי את התמודדותה של ישראל עם אתגרי נאמנות בחברה 'רב-תרבותית' (כולל התייחסות חיובית לג'ונתן פולרד המקטינה את חומרת מעשה הבגידה שלו משום שמסר מידע למדינה ידידותית ולא לאויב).

פלטשר מצביע, בקצרה ובבהירות, על שתי בעיות עיקריות בחיוב לשבועות אמון. הראשונה, שמטרתם העיקרית היא לסנן אנשים שאינן נאמנים פוליטית למי שבמקרה נמצא בשלטון. קשה לראות איך, אומר פלטשר, שבועת אמונים מסייעת לאתר מרגלים שבאו לפגוע במדינה – כאילו שבועת שקר תרתיע אותם. יותר סביר היא ששבועות נאמנות הוא כלי שמשמש להדיח מי שאי אפשר לסמוך עליו פוליטית מזכויותיו או תפקידו. השנייה, שיש בתביעת השבועה האשמה סמויה של חוסר נאמנות. הדרישה מבעל תפקיד, כמו עובדת ברשות מקומית בישראל, להישבע נאמנות למדינה כתנאי לתפקידו היא אקט של חוסר כבוד כלפי העובדת. פלטשר חושב ששבועת הנאמנות שחייבה אותו אוניברסיטת קולומביה היא מגוחכת, לולא הייתה כל כך מעליבה.

פלטשר אולי מגזים, אבל זה מעניין לראות כיצד אפילו מישהו שמאמין בכל ליבו שפטריוטיות היא ערך עליון מתפתל לנוכח הדרישה לחייב בהצהרת נאמנות. נוסח חוק הנאמנות שעבר בממשלה (אך לא בכנסת) אמנם לא מחייב כל אזרח להשיבע נאמנות, אלא רק מתקן את הצהרת הנאמנות שחלה על כל אזרח שמבקש אזרחות ישראלית (למעט, כמובן, יהודים שמבקשים אזרחות מתוקף חוק השבות). אבל גרסאות שונות שלו, כולל הצעת חוק פרטית של ח"כ דני דנון מהליכוד, מתנות קבלת תעודת זהות בחתימה על הצהרות נאמנות או מחייבות חברי מועצות ברשויות מקומיות לחתום על הצהרת נאמנות. אם החוק יעבור, הוא אולי יסייע לסיעת ישראל ביתנו לעמוד במצע שלהם, אבל הוא לא יעזור לרמת הפטריוטיות של מדינת ישראל.

Fletcherm, George P.  Loyalty: An Essay on the Morality of Personal Relationships (New York: Oxford University Press, 1993), pp 65-68.

Fletcher on loyalty oaths 65-68