נביא שקר

הנבואה ניתנה לשוטים

חודש: ינואר, 2014

תור הזהב של משחקי הלוח

למעט קריאת פרוטוקלים של ועדות הכנסת ו/או עבודות סמינריוניות נשכחות שהגישו חברי כנסת איזוטרים, העיסוק המומלץ על ידי מערכת נביא שקר לשעות הוא פנאי הוא משחקי לוח. אם הדבר הראשון שקופץ לכם לראש כשאתם שומעים את צירוף המילים 'משחקי לוח' הוא זיכרון ילדות מהחדר האטום במלחמת המפרץ, כשאמא ואבא מנסים באופן מאולץ לשכנע אתכם שמונופל זה כיף בחמש בבוקר כשהאזעקה העירה אתכם – תעשו לעצמכם טובה ותשימו מאחור את שנות התשעים. האמת היא שמשחקי לוח אינם הדבר המשעמם הזה ששיחקתם כשהייתם ילדים ובכלל, אינם רק לילדים. האמת היא שמשחקי לוח וקלפים זוכים לעדנה בשנים האחרונות, עדי כך שיש מי שטוען שאנחנו חיים בתור הזהב של משחקי הלוח.  אז אם חשבתם שמשחקי וידאו הרגו את כוכבי הקרטון והקוביות, מחכה לכם הפתעה.

הבעיה העיקרית עם תחביב משחקי הלוח היא שכמו כל מוצר איזוטרי, קשה להשיג אותו בארץ. אמנם אפשר להשיג בארץ משחקים טובים ואפילו מצויינים, ולעיתים אפילו משחקים מעולים בעברית. אבל המבחר מצומצם, המחירים מופקעים ובאופן כללי המשחקים היותר מגניבים הם לא אלו שמיוצרים על ידי חברות גדולות ונמכרים בסטימצקי (אם כי, כאמור, יש יוצאי דופן). למרבה השמחה, שוק המשחקים האירופאי תוסס ומרגש אף יותר מזה האמריקאי, עד כדי כך שבארה"ב מתייחסים להתפוצצות של משחקי הלוח בשנים האחרונות בתור 'פלישת המשחקים האירופאיים'. מבלי להיכנס לניתוח מעמיק של קטגוריית המשחקים האירופאיים (או כפי שלפעמים קוראים להם, משחקים בסגנון גרמני), נאמר רק שחלק גדול מהמשחקים האירופאים הללו לא מדפיסים שום מילה באף שפה על חלקי המשחק, כך שתוכלו לקנות משחק צרפתי, גרמני או ספרדי ולחפש באינטרנט את החוקים של המשחק, ולשחק בלי בעיה. אם, למשל, בא לכם להשיג משחק פולני חדש שנראה מגניב, תוכלו למצוא אותו בחנות בריטית או אפילו קנדית. ואם זה לא הולך, אפשר כמובן ללכת לחנויות הענק האמריקאיות או כל חנות אחרת שתמצאו, שעושה משלוחים לכל מקום בעולם. יחי האינטרנט.

מאחר ואפשר להשיג משחקי לוח מעולים, עם קצת מאמץ, גם בארץ – חשבנו לספק מדי פעם קצת מידע על משחק מעניין או שניים ששווה לבדוק. ננסה להזכיר משחקים מיוחדים או כאלו שאתם עשויים לא להיתקל בהם אם אתם לא בסצינה. מדי פעם גם נכסה משהו יותר מיין-סטרים.

והיום נזכיר שני משחקים לשני שחקנים, שאפשר לשחק עם בן או בת הזוג. משחקים לשניים הם מין קטגוריה בפני עצמה, כי משחקים מרובי משתתפים בדר"כ לא עובדים טוב בשניים,  גם אם הם מציעים חוקים לשני שחקנים. אולי בהמשך נדבר על כאלו שכן, כמו המשחק הזה שאפשר אפילו להשיג בארץ.

למשחק הראשון קוראים תור הכסף (Coin Age) והוא מיקרו-משחק שהופק לאחרונה באמצעות קמפיין מוצלח בקיקסטרטר. מה שנהדר במשחק הזה, הוא שאתם יכולים להדפיס לעצמכם עותק של המשחק לבד בבית, להדביק אותו על פיסת קרטון ולשים אותו בארנק. הלוח בגודל של כרטיס אשראי וכלי המשחק הוא כסף כיס (אם כי הוא מצריך הרבה יותר מטבעות ממה שיש לי בדר"כ בכיס). אתם יכולים לשחק את המשחק הזה עם הבחור שעומד לפניכם בתור לבנק או למשרד הפנים, ולמרות שהוא קטן ונראה תמים – מדובר במשחק אסטרטגיה חריף ומעניין שמאתגר גם טיפוסים תחרותיים, ולא רק בגלל שלא כל כך קל לשחק על כף היד כשעומדים בתור.

תור הזהב. משחק כיס קטן וערמומי.

תור הכסף. משחק כיס קטן וערמומי.

את הוראות המשחק תוכלו למצוא אפילו בעברית או בוידאו, אבל העיקרון פשוט – שחקן אחד משחק עץ, שחקן שני משחק פאלי.  כל שחקן מנסה לכסות את המפה במטבעות עם הצד שלו כדי לשלוט באזורי הצבע. את המטבעות הקטנים אפשר להניח על המטבעות הגדולים יותר, אבל הם שווים פחות נקודות בסוף המשחק. והחלק הכי חשוב, במקום לגלגל קוביות או משהו כזה – פשוט מנערים את המטבעות בכף היד ומטיחים אותם על השולחן. כיף, כבר אמרנו?

אגב – יש מי שטוען, ובמידה לא מועטה של צדק, שהרעיון של מיקרו-משחק על כרטיס אשראי היה כל כך מוצלח שהוא הועתק באופן כמעט מיידי על ידי פרוייקט קיקסטרטר אחר שלא אקשר אליו כדי לא להרחיב לו את החשיפה; בלי להתייחס לעניין ההעתקה, אם תדפיסו את המשחק המקורי תוכלו תמיד להגיד שאתם משחקים את משחק המטבעות המקורי. חוץ מזה, אם הרעיון הזה כל כך מוצלח – נראה בקרוב עוד משחקי לוח שאפשר לשים בכיף בארנק .

אם תור הכסף הוא משחק קטן, קצר ומהיר – מאבק הצללים הוא משחק ארוך, כבד וגדול. מתאים לשני שחקנים חובבי פוליטיקה והיסטוריה ובעיקר בעיקר – שילוב של השניים עם משחק לוח אסטרטגי שיצרוך את כל אנרגיות המוח שלכם ועוד. מאבק הצללים הוא אחד המשחקים הקלאסיים האלו, שאפשר להשיג גם בארץ. וזה לא מקרי – מאבק הצללים כרגע מדורג מס' 1 באותו אתר חנוני שהזכרנו קודם. דירוגים הם עניין בעייתי, ולא הייתי אומר שזה אומר שמדובר במשחק הכי טוב שנוצר אי פעם, אבל זה סיבה טובה לפחות לנסות את המשחק.

מאבק הצללים. המלחמה הקרה קורמת עור וגידים על השולחן במטבח. טוב, השולחן במטבח באמת לא גדול מספיק, צריך יהיה להעביר את הלוח לשולחן בסלון.

מאבק הצללים הוא משחק שמדמה את המלחמה הקרה. שחקן אחד שולט בארה"ב והשחקן השני בברית המועצות, ועל השולחן בסלון תוכלו שניכם להפוך את המזרח התיכון, מרכז אמריקה ודרום מזרח אסיה למגרש המשחקים הפרטי שלכם. כן כן, תוכלו לעשות הפיכה צבאית בקובה, לעודד את הודו לפלוש לפקיסטן (או להפך) וכמובן שאי אפשר לשכוח את הקלף שחוזר בלי סוף כל המשחק – מלחמות ישראל ומדינות ערב. אבל בין לבין גם תארחו משחקים אולימפיים, תשלחו ילדה אמריקאית לפגוש את המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית, תקימו את נאט״ו ותפיצו סוציאליזם ו/או זכויות אזרח במזרח אירופה.

אבל החלק המבריק באמת במשחק היא הדרך שבה שכללו המעצבים את שיטת משחקי המלחמה מבוססי קלפים. כל שחקן מחזיק בידו מספר קלפים וצריך בתורו לבחור כיצד לשחק אותם. על כל קלף יש אירוע היסטורי כלשהו, והאירועים מקוטלגים לאירועים 'סובייטים' שסייעו להפצת הקומוניזם בעולם (כמו למשל קמפיין זכויות האזרח או ילדי הפרחים בארה"ב! יחי הקומוניזם!) ואירועים פרו-אמריקאים שסייעו להפצת הקפטליזם והליברליזם (כמו למשל שהסובייטים ירו בטיסה אזרחית לדרום קוריאה! יחי הקפיטליזם!). כל תור, תצטרכו לבחור בין שימוש בקלפים בתור אירוע לבין שימוש בערך המספרי שלהם לצורך הפיכות צבאיות והפצת התורה הקומוניסטית/קפיטליסטית. אבל, וזה החלק המעניין – אם הקלף שבידכם מכיל אירוע של היריב, האירוע יקרה בכל מקרה כשתשחקו את הקלף. כך תמצאו את עצמכם מתחבטים בסוגיות קשות כל הזמן – כיצד להימנע מלקדם את היריב תוך כדי שאתם מנסים להלחם בו.

בפועל תמצאו את עצמכם אומרים דברים כמו, 'אם אני מוותר לקומונזים הזוחל באפגניסטן, אני עשוי למצוא את כל המזרח תיכון מעורער… מצד שני, אם אני לא משקיע משאבים בגוואטמלה, אני עשוי לאבד את כל מרכז אמריקה. לעזאזל! אני פשוט אאלץ לשחק את קלף הסין שלי'.

מודעות פרסומת

שיר הפילוסופים האדיוטים

לאחרונה שלחתי לחבר את הקומיקס הזה על הפילוסוף פיטר סינגר.

הוא צחק, אבל ציין שהוא לא ממש מעודכן בפילוסופיה פוליטית. לדעתי סינגר הוא ״פילוסוף של המוסר״ (בוויקיפדיה כתוב moral philosopher). החבר התעקש, והסכמנו שגוגל יחליט. הקלדתי בשדה החיפוש peter singer is…

being singer

שזה קצת משעשע. אבל זה גרם לי לתהות אם העניין ייחודי לסינגר. בדקתי למשל את ג׳ון סירל, ומסתבר שהתוצאה השנייה עבורו בהשלמה האוטומטית היא ״הוא אדיוט״.

האם זה נכון לגבי כל אדם? לא. איינשטיין, נויטון, קווין, גלן, זנון, היפוקרטס ועוד כל מיני לא מקבלים את ההשלמה הזו.

החלטתי לבדוק את כל הפילוסופים שמופיעים בשיר של מונטי פייתון. עבור כל אחד מהם הקלדתי את השם הראשון בתוספת is, בחלון אינקוגניטו של הדפדפן כרום. הדפדפן משלים באופן אוטומטי עד 10 תוצאות, אז הגדרתי ״מדד אדיוט״, שהוא 11 פחות המיקום של הביטוי ״הוא אדיוט״ בהשלמה האוטומטית.

כך, ״מדד אדיוט״ של 10 אומר שזאת התוצאה הראשונה עבור אותו פילוסוף (נגיד, חומסקי). מדד אדיוט של 0 אומר שהתוצאה לא הופיעה בהשלמה האוטומטית, אז לא הכנסתי את האנשים האלה:

אדיוטים

אפשר גם לעשות משהו דומה ל״טועה״ (אני מסתכל עליכם, היידגר וקאנט), אבל במקום גרף נסיים בשיר.

הנה עיבוד ל״שיר הפילוסופים השיכורים״. כל ההחלפות נעשו על-סמך ההשלמה האוטומטית של גוגל:

Auto-Complete's Philosopher Song

IIIIIIIIImanuel Kant was virgin idiot, who was very rarely stable
Heideger, Heideger was a nazi fox, who could think you under the table
David Hume could out consume that stupid nonsense Hegel

And Wittgenstein was an overrated charlatan
Who was just as Jewish as Schlegel

There’s nothing Nietzsche couldn’t teach ya
Bout being an insane atheist
Socrates himself was a mortal black sophist

John Stuart Mill of his own free will
Of deontological ethical theories was particularly ill

Plato, they say, was a boring gay
Half a crate of dualist every day

Aristotle, Aristotle was a famous jerk
Hobbes is Tyler Durden

And Rene Descartes was a dualist fart
Known as the father of modern epistemology

Yes Socrates himself will be particularly missed
An lovely great greek mortal
But a guilty gay sophist

״כלל אצבע״ מצוץ מהאצבע

הכותרת הראשית באתר ׳הארץ׳ לפני כמה שעות הייתה כתבת הפרשנות של עמוס הראל, הפרשן הצבאי.

הראל התייחס לירי הרקטות האחרון מרצועת עזה, והוסיף:

״מאז ההתנתקות ב-2005 נוצר מעין "כלל אצבע", המאפשר לזהות מראש סבבי מהלומות בין ישראל לחמאס על פי מספר הרקטות שנורות. ברגע ששיעורן חוזר לקצב של שיגור ליום, מתחילה הספירה לאחור לקראת הסבב הבא.״

מאז ההתנתקות היו 3 סבבי לחימה בעזה: גשמי קיץ (סוף יוני 2006 עד סוף נובמבר 2006), עופרת יצוקה (סוף דצמבר 2008 עד אמצע ינואר 2009) ועמוד ענן (אמצע נובמבר 2012).

מבחינה סטטיסטית הניסיון להחיל על משהו כזה ״כלל אצבע״ נראה טיפשי. כלל אצבע לפעמים עובד ולפעמים לא, אז במקרה הזה מספיק שהוא יהיה נכון ל-2 מתוך 3 הסבבים והראל יכול להכריז שהוא צודק. באותה מידה אני יכול לטעון שמאז ההתנתקות כלל האצבע הוא שישראל נכנסת לעזה בחודשים המאוחרים של שנים זוגיות (היי, זה עבד ב-2006, 2008 ו-2012. 2010 לא, אבל זה כלל אצבע!).

ועוד עניין – כלל האצבע הטיפשי שלי לפחות נותן חלון זמן כלשהו. מה זה אומר ״החלה הספירה לאחור״? כמה זמן היא אמורה להמשך?

כדי לנסות לבדוק את הטענה של הראל, הסתכלתי על נתוני שיגורי הרקטות ופצצות המרגמה מאז תחילת 2007. לצערי אין לי נתונים לכל חודש של 2006, אז נאלץ להסתפק ב״עופרת יצוקה״ ו״עמוד ענן״. נראה לי שבכל מקרה יהיה לנו מספיק מידע. הנה מספר השיגורים לאורך זמן:

שיגורים

העלייה הרצינית האחרונה היא כמובן ׳עמוד ענן׳, והעלייה הרצינית לפני כן היא ׳עופרת יצוקה׳. התקופה הארוכה שבה היה מספר גבוה של רקטות לעבר ישראל לא כלל מבצע צבאי, וזוהי בערך התקופה של ההשתלטות של החמאס על רצועת עזה.

סימנתי גם בקו אופקי מקווקו את המקום בו ישנם 30 שיגורים לחודש, הקצב שהראל התייחס אליו כ- ״ברגע ששיעורן חוזר לקצב של שיגור ליום, מתחילה הספירה לאחור לקראת הסבב הבא.״

מרוב הרקטות בזמן עמוד ענן קשה קצת להבין מה קורה, אז הבה נשרטט את אותו גרף, רק עם ציר y לוגריתמי:

פצצות ללוגריתם

רצינו לדעת כמה זמן בערך נמשכת אותה ׳ספירה לאחור׳. אם נסתכל על התקופה בין שני העימותים האחרונים, אפשר לראות שאותו ״קו אדום״ של הראל נחצה בערך בינואר 2010, כמעט שלוש שנים לפני הלחימה. אם נסתכל על ה׳הפרה המשמעותית׳ הראשונה (כאשר ׳משמעותית׳ מוגדר כ׳מה שקופץ לי בעין׳) אז מדובר על מרץ 2011, שנה וחצי לפני הלחימה.

קשה קצת להגיד מה היה לפני ׳עופרת יצוקה׳ כי אין לי את הנתונים מ-2006 לפי חודש, אבל נראה שמדובר בלפחות שנתיים.

כלומר: גם אם יש ׳כלל אצבע׳ כלשהו שאומר שקצב שיגורים שחוצה סף מסויים מוביל ל״ספירה לאחור״ לקראת מבצע צבאי –  לא נראה שאותו סף הוא 30 שיגורים בחודש, וה״ספירה לאחור״ היא תקופה של בערך שנה וחצי או שנתיים, שזה הרבה יותר מתחושת הבהילות שעולה מהכתבה של הראל. וכל זה בהנחה שאותו כלל אצבע בצורתו הכללית מתאר את המציאות. כמעט בטוח שלא. וגם לא נראה לי שהראל המציא את הכלל או את הסף הזה בעצמו, רוב הסיכויים שהוא פשוט מעביר מידע מתדרוך.

בקיצור, יש לנו כאן כתבה שמעבירה מידע מתדרוך שמתאר סף שלא קיים במסגרת כלל אצבע שאי אפשר לבדוק אותו.

בראבו, מר הראל. בראבו.

Sic transit gloria Lapidi

יאיר לפיד.

לא, רגע, אל תלכו!

תחושת המיאוס הזאת? ההרגשה ש״די כבר לכתוב על יאיר לפיד״? זה בדיוק מה שחשבתי לבדוק.

רבים משני האנשים שקוראים את הבלוג הזה ודאי מכירים את הכלי google trends. ניתן לבדוק באמצעותו את הפופולריות של צירופי מילים לאורך זמן, את המקומות שמחפשים את הצירופים הללו, וכו׳.

אני במיוחד מחבב מגמות מחזוריות הנראות קצת כמו תופעות טבע. הנה למשל רמת העניין במילה ״אילת״ לאורך השנים (״עניין״ כפי שגוגל מגדיר את הדבר):

טרנד קיצי

המגמה הזו בפאזה הפוכה למילה ׳סקי׳.

בכל מקרה, חשבתי לבדוק מה קורה עם הטרנד ״יאיר לפיד״, והנה מה שקיבלתי:

טרנד

כפי שאפשר לראות, ה״עניין״ סביב ״יאיר לפיד״ מגיע למקסימום בתקופת הבחירות, ומאז הוא דעך כמעט חזרה לרמה שלפני 2011 (שהיא בערך רמת העניין סביב נתניהו כיום, אגב).

עוד עניין מעניין: הכלי בוחר באופן אוטומטי סיפורי חדשות הקשורים למחרוזת החיפוש, ומציג אותו בדמות אותיות בתקופות הרלוונטיות בגרף. הכלי מנסה לבחור סיפורים שיסבירו עליות וירידות, אבל כמובן שהדבר איננו מושלם.

בכל אופן, הנה הידיעות שגוגל בחר, משמאל לימין:

G – חוק יאיר לפיד מתגבש בכנסת

F – יאיר לפיד: אל תקחו לנו את המדינה

E – יאיר לפיד: ״אני בדרך לפוליטיקה? זאת שטות מוחלטת״

D – יאיר לפיד מצטרף לפוליטיקה

C – נאום יאיר לפיד

B – שר האוצר יאיר לפיד המקצץ הנחמד

A – הלל קוברינסקי – הצל את יאיר לפיד

====

כמובן שזה לא באמת סוף הסיפור. אני מניח שעוד נראה עלייה בעניין בו.

כמו אילת.

הצלצול הגואל

משרד החינוך הודיע לאחרונה על מעבר ל״למידה משמעותית״. אנשים אחרים כבר העירו על התכנית, ובמיוחד על הסיקור התקשורתי שלה, אז במקום להוסיף משהו משמעותי אני הולך לעשות ניתוח-יתר של הסרטון הזה.

סצינה ראשונה: ילד מצייר על מחברת. הוא לובש חולצה.

האם מדובר בילד בחינוך הממלכתי? כן. איך יודעים? כי יש לו חולצה שעליה כתוב ״בית-ספר חינוך ממלכתי״. אני מקווה מאוד שאלה מדים אחידים, ילד, כי אירוניה היפסטרית מהסוג הזה כבר גוססת בעולם המבוגרים.

סצינה שנייה: דף מחברת עם פעמון הופך לאנימציה של בית-ספר. איך אני יודע שזה בית-ספר? כי יש שלט גדול ובו כתוב ״בית-ספר״. למקרה שאחד הילדים ישכח איפה הוא, ואין לו כוח להסתכל כל-כך גבוה, שמו מעל דלת הכניסה שלט נוסף: ״בית-ספר״.

אני תוהה מה הדברים העגולים האלה ליד הילדים. עצים? קשה לדעת בלי שלט שאומר ״עץ״.

מה שבטוח, זה בית-ספר ישראלי. הדגל הוא בגודל של 2 קומות על 4 קומות בערך.

קריין: ״הצלצול הזה הוא בשביל כולנו! זהו צלצול הקורא להתאים את בית-הספר לעולם משתנה…״

סצינה שלישית: בית הספר מגדל כנפיים ומנועים רקטיים וממריא לחלל. הוא כעת בגודל של מערב אירופה בערך.

סצינה רביעית: כדור-הארץ הופך למדלית זהב שעליה כתוב ׳1׳. המדליה נמצאת על ילד (לא ילדה) עם משקפיים, ככל הנראה במעבדת כימיה. אולי ביולוגיה. ברקע יש משוואות מסובכות כמו e=mc^2 או x>78.

בפינה יש שלד, שמסמן ״אגודל למעלה״.

קריין: ״…שנועד לפתח מצויינות…״

רגע, מה? מי נועד לפתח מצויינות? העולם המשתנה נועד לפתח מצויינות? הצלצול הקורא נועד לפתח מצויינות? הא?

סצינה חמישית: חצר בית-הספר, 2 ילדות מסתכלות על פרח בגודל של חיפושית דרך זכוכית מגדלת. זאת שלא יכולה לראות דרך הזכוכית עושה קולות של ״וואו!״.

קריין: ״…להצית סקרנות…״

שוב, מי נועד להצית סקרנות? העולם? הצלצול?

סצינה שישית: ילדים עוסקים בחקלאות מסביב לפרח הפצפון שהפך לענק.

קריין: ״…להעמיק את המחוייבות לקהילה… וגם למדינה!״

בשלב הזה אני מניח שהטקסט מדבר על חינוך, אם כי זה לא הוזכר במפורש. הטון של ׳וגם למדינה!׳ הוא באותו הטון של ״קניתי לה סוודר…וגם לעצמי! מה רע?״

סצינה שביעית: יד שמה בלון ישראלי ליד הפרח. איך יודעים שזה בלון ישראלי? כי יש מצוייר עליו דגל ישראל. הבלון פורח לשמיים, שם אנו פוגשים בילד גדול וממושקף מעופף על ספר ליד ילדה קטנה.

קריין: ״צלצול שקורא לנו להאמין בתלמידים ובמורים…״

הו. אז זה כן הצלצול, שנועד לפתח מצויינות. שנועד להעמיק את המחוייבות לקהילה. הצלצול הזה מתחיל להזכיר לי את המלך ארתור.

סצינה שמינית: ילד (לא ילדה) מניע רובוט ענק שעליו יושבת ילדה מנגנת בגיטרה.

קריין: ״...שמעניק לכל ילד מקום להגשים חלומות״.

איך צלצול מעניק מקום?

סצינה תשיעית: בית-הספר חוזר למקום, עם רקטות אחרות וכנפיים אחרות ועיצוב אחר. למזלנו אנחנו עדיין יודעים לזהות שזה בית-ספר, כי כתוב עליו ׳בית-ספר׳ פעמיים. בזמן שהוא נעלם הדגל כנראה נבהל וזז למקום אחר, יחסית לסצנה השנייה.

קריין: ״אז הצלצול הזה הוא בשביל כולנו, הורים מורים ומנהלים…״

סצינה עשירית: חוזרים לילד בבית-הספר הממלכתי.

קריין: ״אבל בעיקר…״

ילד מסתכל למצלמה, משלים: ״הצלצול הזה הוא בשבילנו.״

(כיפים בין ילדים, סוף)

===

כאמור, זה ניתוח-יתר מתקטנן. הסרטון הזה הוא fluff לא רציני, אבל הוא אמור להיות fluff לא רציני. בשמיעה ראשונה זה פשוט מחליק בין האזניים וזהו.

מה שבעיקר היה לי מוזר בשמיעה השנייה זה חוסר הקוהרנטיות של השימוש ב״צלצול״ בתור תרופת פלא. בשמיעה ראשונה שומעים ״מצויינות…תרומה לקהילה…חלומות…״ אז לא מתייחסים לתחביר, אבל בשמיעה שנייה זה קצת מפריע לי מנטלית. יש בעיה במחוייבות לקהילה? קחו ״צלצול״! מוסיף שעות לימוד ומעניק משמעות!

זה קצת מזכיר את הספר Ubik, של פיליפ ק׳ דיק. כל פרק נפתח בפרסומת ל״אוביק״, מוצר קסמים שאיננו מוסבר באופן ישיר עד הסוף. אסיים במבחר חלקי, אני רק מקווה שמשרד החינוך גם לא יצרוך יותר מהכמות המותרת של ״צלצול״:

Instant Ubik has all the fresh flavor of just-brewed drip coffee. Your husband will say Christ, Sally, I used to think your coffee was only so-so, But now, wow! Safe when taken as directed

Wild new Ubik salad dressing, not Italian, not French, but an entirely new and different taste treat that's waking up the world. Wake up to Ubik and be wild! Safe when taken as directed

Can't make the frug contest, Helen; stomach's upset. I'll fix you Ubik! Ubik drops you back in the thick of things fast. Taken as directed, Ubik speeds relief to head and stomach. Remember: Ubik is only seconds away. Avoid prolonged use

My hair is so dry, so unmanageable. What's a girl to do? Simply rub in creamy Ubik hair conditioner. In just five days you'll discover new body in your hair, new glossiness. And Ubik hairspray, used as directed, is absolutely safe

Taken as directed, Ubik provides uninterrupted sleep without morning-after grogginess. You awaken fresh, ready to tackle all those little annoying problems facing you. Do not exceed recommended dosage