נביא שקר

הנבואה ניתנה לשוטים

חודש: יוני, 2015

הסקנדל, גרפים לדמותו

תקציר הפוסט למתלבטי קריאה, יש כאן:

1. גרף המראה את העניין סביב פליטת הטוויטר האחרונה של ג׳ודי שלום, וניתוח הגרף.

2. השוואה לחמישה סקנדלים אחרים, כולם מראים ירידה מעריכית די דומה.

3. המצאה ושימוש במדד ׳סערה בכוס תה׳, המשווה בין גודל הסקנדל לתה.

=====

ג׳ודי ניר מוזס צייצה לאחרונה משהו די טיפשי:

ohjudy
פחות מעניין אותי התוכן כרגע, ויותר מעניינת התגובה. כלומר, לא תוכן התגובות, אלא פשוט הנפח שלהן לאורך זמן:

nonojudy

הגרף מראה את נפח החיפוש של הצירוף judy mozes בגוגל בשבוע האחרון. נחשו מתי המהומה התחילה?

הצורה של הגרף נראית יחסית ברורה. יש עלייה חדה, התייצבות קטנה ואז דעיכה אקספוננציאלית. זה טיפה מזכיר מודלים של ירי נוירונים או, נגיד, אלף דברים אחרים.

אבל האם זה מזכיר סקנדלים אחרים?

ואם סקנדלים אחרים גם נראים כמו של עלייה-ודעיכה-מעריכית, האם יש קשר בין קבוע הדעיכה לגובה הסקנדל בשיאו? כדי לבדוק את זה ברצינות, צריך להסתכל על עשרות סקנדלים לעומק.

אני אבדוק חמישה.

קודם כל, נראה שהירידה של נפח החיפוש אחר שלום אכן מתאימה לירידה מעריכית:

nonojudy

בתור השוואה, בדקתי סקנדלים בולטים שקשורים לידוענים ב-2014 (ביל קוסבי נאשם באונס, קים קארדשיין בעלת אחוריים, הדלפת תמונות עירום של ג׳ניפר לורנס), סקנדל פחות בולט מ-2012 כי הוא עניין אותי (נפילתו של הכתב ג׳ונה לרר), וסקנדל אקדמי עדכני (פברוק המידע של מייקל לקור, סיפור נהדר בפני עצמו).

הנה נפח החיפוש מיד לאחר שיא הסקנדל, שהותאם ל-100 עבור כל אחד בנפרד:

scandalhalflife

כמה דברים:

1. ברור שירידה מעריכית זה רק קירוב בחלק מהמקרים. במיוחד במקרה של קוסבי אנחנו רואים התעניינות מחודשת (מיני-סקנדלים) כשמידע חדש מגיח.

2. אם מתאימים את שיא החיפוש לגודל אחיד, הדעיכה של הסקנדלים דומה בצורה מפתיעה. אפשר היה לחשוב שקבוע הדעיכה יהיה תלוי בגודל האבסולוטי של הסקנדל (כלומר אפשר היה לצפות שככל ששיא הסקנדל יותר גבוה, כך לוקח לו יותר זמן לדעוך), אבל הוא לא. זמן מחצית החיים של סקנדל הוא בערך יומיים, בלי קשר לשיא שלו. הדבר לא תקף, אגב, לסקנדל סביב שלום, שדעך לחצי תוך חצי יממה, אבל באופן כללי העצה ״עוד יום-יומיים זה יעבור״ נראית בעלת תוקף. אולי.

3. למרות מה שנראה כאן, צריך לזכור שהסקנדלים אינם באותה עוצמה כלל וכלל. גוגל טרנדס אינו נותן מידע אבסולוטי. שיא החיפוש אחר מייקל לאקור לא מתקרב בכלל לשיא החיפוש אחר לורנס. אבל מכיוון שזמן השיא של כל סקנדל שונה, איך אפשר להשוות ביניהם?

אפשר למשל להשוות לפריט שנפח החיפוש אחריו יחסית יציב, מעיין נר סטנדרטי. אני בחרתי להשוות לחיפוש אחר ״תה״. אני אגדיר את הלוגריתם של היחס בין נפח החיפוש אחרי הסקנדל לנפח החיפוש אחר תה בתור ״מדד הסערה בכוס תה״, או באנגלית "tempest-in-teapot measure״. או בקצרה TiT. צריך לקחת לוגריתם, אחרת הסקנדל סביב לורנס מאפיל על כל היתר:

tempestinteapot

שוב, זה סולם לוגריתמי. בערכים אבסולוטים הסערה סביב לורנס גדולה בערך פי 2500 מהסערה סביב לאקור.

מעניין איך תראה סערה בעוצמה 6 או 7.

מודעות פרסומת

הכפיל (קצר)

יאיר לפיד עושה סיבוב בארה׳ב, ומדבר בין השאר נגד החרם על ישראל. חלק מהשטיק כולל סיפור לפידי משפחתי, שנשמע לי קצת מוכר, עם הרבה פחות פס-קול צוחק מצד הקהל.

הנה הסיפור של לפיד מהביקור מאמריקה, לצד הביקור בהונגריה לפני שנתיים בערך.

thedouble

אני מציע לראות את זה לפחות עד הדקה החמישית-שישית, קצב הסיפור מתבדר ומתכנס שוב.

כמובן שלפיד לא היחיד, ואני לא באמת מצפה מפוליטיקאים שימציאו את הסיפורים שלהם מחדש כל פעם.

ובכל זאת, מעניין.

״וְאִם-אֲמָת עֲשִׂיתֶם לְצַחֵק״ הפעלת רשת נוירונים על התורה והברית החדשה

בפוסט הקודם הפעלתי את רשת העצבים הנשנית של קארפתי על פרוטוקולים של הכנסת וטורים של בעלי דעה, וקיבלתי בתמורה טקסטים חדשים. אני יכול לקחת כל דבר, ולייצר ממבו-ג׳מבו שנשמע בערך אותו דבר. העוצמה, הכוח! 

רציתי להפעיל את הרשת על שירי הייקו וסיפורי זן, אבל מסתבר שקשה למצוא מאגרים גדולים ברשת. גם מאה ומשהו סיפורי הזן שאספתי לא הספיקו לאימון סביר, מה שמראה משהו לא מפתיע על הרשת. אדם שסיפרו לו 100 סיפורי זן היה יכול להמציא אחד משל עצמו (אם היה לו רצון להזיז את עצמו מהספסל במנזר באותו שלב), בעוד שהרשת מתקשה לחבר תחביר כהלכה ממידע כל-כך מועט.

אז הפעלתי את רשת העצבים על התורה.

כלומר, על ספרי בראשית עד דברים, מ׳בראשית ברא׳ ועד ׳בני ישראל׳, כפי שהטקסט מופיע במכון ממרא.

הנה דוגמא משלב אימון די ראשוני:

, אָלּוֹרֹחַי-הָזֵשַׁקְּתִּּיָתְהַעֹּצְבּּ:  ?{ן.  כגִץ, וְיַםֲֶׁדֲֹׂל–צַה הְי כוֹהֶלְוּרֶרִּן.  כו,נל אָהָׁמִן-זֶי, וְלִּּּד יֶלְּדַמִזָנַיַהָּחִחוֹל, אַםּוְשְׁהֶרִתְּכֹּּת-הְּמָּמֵ֕י-עִקֵּי- וְאָב-הָתֲָּׁׁזַר בֻּנְתְלָעֵּי-בִּרוֹה תִּאִלוֹ שֹדָּר-אֵיוֹ; קִחְרֶי֕,?גוְיְנָּרֹרָ

(הו, רשת. את מטומטמת)

הנה המצב אחרי אלפי איטרציות:

(לג,טז) אָשִׂינִי.  (טו,יב) טַבְּשָׁתּוֹ:  כִּי-לֹא-יִרְחַל אֶת-הֲטַלַּן לַעֲשׂוֹת יָדוֹ, וּשְׁמוֹ.  (לט,מט) וְכָל-בְּכֹר הַשְּׁמֹר פָּנוֹ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, שֵׁמַּת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לַשְׁלוּתָם בְּאֶחְיוּן.  (כא,יט) לְמֵעַ תַּעֲקֹב, בִּשְׁתֵּט, מִכְרַיִם תִּקְרָא.  (א,כ,) וַיֹּאמֶר, אָלָיו–שְׁנַת קָדָשִׁים תַּעַשׂ וּמַתֵּן לֹא חָבִי, וּלְקַרְשֵׁי מוֹתֵךְ אָחִינו?

(הרשת התחילה להבין את העניין עם פסוקים, אז אני מסמן אותם בסוגריים)

והנה המצב אחרי עוד כמה אלפי איטרציות:

{ד,טו} וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וַיִּקַּח-לוֹ, וּנְתָנָה לֵאמֹר, לֹא-אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ:  אֲנִי, יְהוָה; וְכִסָּהוּ בָּהֶם; וּפִילַת עוֹד, יֹשְׁבִים בְּקֶרִי הָאִשָּׁה, וַיְמַלֵּא שַׁרְמֶנּוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל וַאֲכַלְתֶּם אֶת-קֹרַח, אֶת-הַקֶּדֶם; וְנִסְכֵּיה; וְאִם-אֲמָת עֲשִׂיתֶם, לְצַחֵק. {כה,יא} וְעַתָּה, אָרוּר שְׁמַע מֹלַעַת, וְלֹא יֶדֶעַ, וְשָׁמַעְתָּ בְּמַסֹּהֵם וְהַכְּבָשִׁים בְּקִנִּית הַמִּצְבֶהָב, בְּכָל-קָדְשֵׁי אֹתוֹ הַסֹּרֵג אָנֹכִי.  {ט,טז} וַיָּקָם אֵלָיו אֶל-אֶלְעָזָר, וְהָיָה לָכֶם סֹגֵף. {כ,יב} וְלָבּו, עַל-מִשְׁפַּחְתִּיו, לָתֵת לָהֶם, וָמֵת, עַד-דְּרֵה-כָל-הָעֵדָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ.

**

{יא,נו} וְשָׁכַח בְּבֹרְךָ אַחַת עָלֶיהָ, תִּקְרַב עִמּוֹ; וְהָיוּ תְרִיבוּ אֶת-נֶגַע כִּי-אַתֶּם תָּרוּ, הַלְוִיִּם–וּמִנְחָתָהּ הִוא אֶת-הָאֵפֹד הַזֶּה.  {ט,טו} וַדֵּרַע אִישׁ, בַּבָּעָר, וַיָּשִׁתוּ מִתּוֹךְ הַחֲמַרְךָ:  וְאֵת כָּל-כֹּהֵן לִנְטֹחַ לִי; וְטָמֵא אֶלֶף וּבֻקֹּלֶת.  {כח,ד} וְאִם-נֵלְכִיהָ, לָקִת בְּעַם פִּרְרֹתָם:  כִּי-עָבַר, לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר; וְיַד אִישׁ יְהוָה לְקַרְשֹׁתֵיכֶם מְדִישִׁי, הֵם צֹאן אֲנָכְנוּ-זֶרֶת כָּל-בָּשָׂר עֵשָׂו, לֹא תִגָּחַ וְאָהֳלוֹ.  {ו,כג} וְהַעֲלֵיכֶם גַּרְנֵי, הוֹלַד–הֲיוֹם, לֵאמֹר; כֵּן, אֹיְרֶךָ, וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם עִמָּם; וְהָחָר, מִבֶּן עֶשְׂרִים מִמֶּנּוּ; וְגַם-הוּא, וְחָסוּר מִכַּחֲמֹתָם:  מָה הָעֲוֶה, וְאַבְרָהָם אֶת-שֵׁת.  {ה,ד} וּמִגְדָּל, עַד-פָּנָיו; וְהָיָה עֶרְוַת כָּל-זָהָב עֵמִים חֲמִשִּׁים, תִּשְׁמַע אֵלָיו, הֵפֵּצתֶךְ:  כִּי-יִמָּצֵר בְאֹהֶל מוֹעֵד אֶת-כָּל-כֵּלָיו; וְעַל פְּנֵי יְהוּדַעַר וּמֵאָה; וְכָל-אֲשֶׁר קָרָא מֵאֹהוֹת, בְּפִיו; תְּדַבֵּרוּ.

(נשמע כמו משהו שצריך לשנן לבגרות. הרבה מילים יחידאיות)

================

ומה לגבי הברית החדשה? שם לפחות הרשת לא צריכה להתמודד עם פיסוק. ניסיתי לזרוק עליה את ספרי הבשורה של הברית החדשה.

jesusjoseph

אני אעזוב את הקטע של ׳איך זה נראה בהתחלה׳ ואקפוץ ישר לסוף האימון:

6:25 And when he had heard, and destroyed the house of Judaea and Arim to Jeresalem, and prevailed unto the sea, and were bought forth to go throughout all evil.

20:24 And I will not be unto the mount of come about the tree, and said unto them.

11:18 But the scarper that he shall say, A man cat dead them, and went into the sea, and went into the house of Theason! for the morrow years of Nazareth, Lord Jesus there should be with him again, and saith unto them, I will come in Esceas the first.

6:3 And he raked him a parable upon them, and scatter him to men, and now unto Ramea, and the throne is called the woman, and of them that were scaptered them, saying, Lord, Thou askes him sow.

אההה…אם אתה אומר, ישו. 

====

אחד הפרמטרים שאפשר לשחק בהם בעת הדגימה נקרא ה׳טמפרטורה׳. ככל שהטמפרטורה גבוה יותר, הרשת תנסה יותר דברים חדשים. ככל שהיא נמוכה יותר, היא תצמד לדברים שהיא יחסית בטוחה בהם. כל מה שהראתי בינתיים היה על טמפרטורה גבוהה.

הנה הברית החדשה על טמפרטורה נמוכה:

22:16 And when they had taken with them that were done all the people, and said unto him, Where is the son of Joseph, which was the son of Alphaeus, and Simon the people, and the scribes and the sea of Galilee, and were seven things which he spake to his disciples, and said, This is the son of Joseph, which was the son of Salmon, which was the son of Joseph, which was the son of Alphaeus, and Salome, which was the son of Altaus, which was the son of Joseph, which was the son of Joseph, which was the son of Joseph, which was the son of Juda,

והנה התורה, על טמפרטורה אפס-נקודה-אחד:

וְהִנֵּה שִׁבְעָה שָׁמֶךְ וְאֶת-הַחֵלֶב אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ אֶת-הַמִּשְׁכָּן הַשְּׁבִיעִי, מִקִּרְבֶּךָ.  יד,יח וְאֶת-הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל-הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת-הַבָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הַמִּשְׁכָּן הַשְּׁבִיעִי, לַיהוָה.  יד,לב וְהָיָה כִּי-יִהְיֶה בְךָ אַרְצְכֶם, וְאֶת-הַבַּיִת, וְאֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַמִּשְׁכָּן הַשְּׁבִיעִי, מִקִּרְבְּךָ וּבְכָל-עֲבֹדָתָם בְּמִשְׁמֶרֶת אֹכֶל אֲשֶׁר עַל-הַמִּשְׁכָּן הַשְּׁבִיעִי, לְהַקְרִיב אֹתָם.  לו,יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, לֹא תַעֲשׂוּ אֶת-הַכִּיֹּר, וְאֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַבָּשָׂר, וְאֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל-הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַבָּשָׂר, וְאֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַבָּשָׂר, וְאֶת-הַבָּשָׂר, וְאֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַבָּשָׂר, וְאֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַבָּשָׂר, וְאֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַבָּשָׂר, וְאֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַבָּשָׂר אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּנוּ, וְהַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית.  לו,כג וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְמִשְׁפְּחֹתָם.  יד,לא וְהִנֵּה שִׁבְעָה שָׁמַיִם, וְאֶת-הַבָּשָׂר, וְאֶת-הַבָּשָׂר…

"הבריל כבר, עצבים נשנים״ – הפעלת רשת נוירונים על פרוטוקולים וטורים בעברית

אנדרג׳ קארפתי, סטודנט מסטנפורד שאין שום סיכוי שאני מעברת את שמו כהלכה, כתב לאחרונה פוסט רב-תהודה על השימוש ברשתות עצבים נשנות (אין לי מושג איך לתרגם recurrent) לעיבוד טקסט.',

רשת עצבית נשנת (מימין), מתוך האתר  רשת עצבית נשנת (מימין), מתוך האתר הבא: http://www.willamette.edu/~gorr/classes/cs449/rnn1.html

רשת עצבית נשנת (מימין), מהאתר: http://www.willamette.edu/~gorr/classes/cs449/rnn1.html

רשת העצבים המלאכותית מקבלת (הרבה) טקסט ולומדת לפלוט טקסט דומה. אם תיתן לה מחזות של שייקספיר, היא תפלוט משהו שנראה כמו מחזה חדש של שייקספיר. אם תיתן לה קוד לינוקס, היא תפלוט קוד לינוקס חדש.

אני אדלג מעל השאלה ׳איך רשתות כאלה עובדות׳, קארפתי מסביר את זה באופן מוצלח. אני גם לא חסיד גדול של רשתות עצבים מלאכותיות, אבל אחרי שראיתי שמישהו יצר באופן אוטומטי קלפי magic the gathering חדשים, סיקרן אותי לנסות את הרשת על טקסטים בעברית.

קלף magic אוטומטי

קלף magic שיוצר באופן אוטומטי, https://twitter.com/RoboRosewater

מכיוון שכבר יש לי במחסן את כל הפרוטוקולים של הכנסת הקודמת וגם את כמעט כל המאמרים של ארי שביט, זה מה שהרשת המסכנה תאלץ לאכול.

הערה: אימון הרשת מתבצע בשלבים. תיאורטית, ככל שתיתן לרשת יותר זמן היא תתכנס למשהו יותר סביר. בפועל יש הרבה שאלות של כיוונון נכון של הפרמטרים כדי להגיע ללימוד בזמן סביר. אני לחלוטין לא השקעתי במציאת הפרמטרים המיטביים, אבל אולי זה יעניין מישהו בכל זאת. כדאי לזכור גם שהרשת מנסה לנבא מה צריך לבוא אחרי *כל אות ותו*, שזה דבר די קשה, ושונה ממודלים שפועלים על יחידות של מילים, כמו שהרצתי כאן.

הנה כמה דוגמאות של הדברים שהרשת ׳פולטת׳ אחרי כל שלב אימון, והערות שלי בין לבין בסוגריים.

חלק א׳ – פרוטוקולים של הכנסת

אחרי כמה מאות איטרציות:

ה עקש במת  ?הם לנל רת החו והס ש

?:האיו תחל כש.צשד שוה או ?0ב עה מרתח ??כחנ רה ספת?והת?:ו ה דפו רהסו ? נ"??ייויש ? ??וכת ו? בנלא פהם,מוות מו על עצ  פולל:ושה מהנת סוח שציב פי.

?? דהנכ לוזז שת.

סי האם אכוי 

? ונקחת א?,

 תורת,?? עיו

ו.? וום"ששר ?

(או…קי. זה לא משהו. אבל לא ציפיתי למשהו בשלב מוקדם כל-כך)

אחרי אלף איטרציות:

עך ספורט:

ינקבעיססזיון

מה של סוודנט

להכלי יצאיה הבנחיה.

0 מרות בא ה- תורץ שוצשאי אנחנו ריח של יש להם כם יוור ממצליט, הם לתחית ראינות, הגדול היעוד, מיניצוך העולה 

(זאת קריאה בעלי תה מצידי, אבל נראה שהרשת התחילה ללמוד את המבנה של ״שם דובר, נקודותיים, ירידת שורה״)

אחרי אלפי איטרציות:

היו"ר יואל רזבוזוב:

אב-אז חבר, בתוך הסוכנות היהודים. זה פעמום שמגיעה – אני לא מצע בסמנות והן אביב מעיקר משטפ, אבל אמרי: הרבה חוקים. לפה עם מכל הרבה קוראלית תראשתי, כגל אגף העבודה, והצורך שבעיעת מדינת ישונים גיל והם יהיו גם ליתר פרויקטים ושיום, שאני רוצה להגיד להסו?1יטה פה צפון, מגיערים ביישום הנספים, לשגר הקלף, שקש בהוועדה, כל ההותים. הרבהים, ביבהל שהם קליטה. בתומך של שינויים. יש משנופה. משה כוללוורי לוועדה. 

מרדכי יוגב:

אני מקבוא אותו לכנסת ו-90 בין התקצי. רדיני, גל אני בחינוך היום ובדיון: סגירה מחויר ומגגרי. וגם כן, אני חוש?

בנקודה שנמאס לי להריץ את זה:

היו"ר יואל רזבוזוב:

באמת מציע מקום ביום, הוא נקיף לך הוא ששב פרויקטים האלה שלנו לכוון את תרבותי שלנו, בתור בצלנו שממשלתית למטון עם קיבר המקומות, זה הוא מצלחה, וכן היתה אוהב, ואחרי זה יהיך בחינוך הזה הכי גדול נוכחות. ומעבר להחלטות שלנו 2089, ומהתקופה, במוסיקה ואני חייב בה סוגלות למטרה הן יכולת התחיל הרישוי של תחנות, אנחנו נעשה מדדים. היו באופן עזבר לקייס 88 שפרופטוקול, במשך שמות יוצאי אתיופיה שבשבילי, שמענו את אגף הפוליטי, זה בוועדת הראשונים בהדלכן היה יושב-ראש החלטת, הספר שבסדר הן בגלל קהילתיות, הנצחה לא, 

 זה כבלך מדינית בתוך הממשלה הם משימה שגרירת תרמנו בזה. לגבי מה הספרמנים?

חיליק בר:

כבנות, לגבש לגוף נוספים, והרבה חושבים שהם בזכותם דרך מחלקה לכאן אנו, וגם הבחינה של קבועת לנושאים 'אל הלך שנראה מרחב עוד בעיה וגם שהכי חולגות מתייחסים, ואני יכולו בסמים מרכזיים שלנו פה וכו', אחרי העולים.

 חלק ב׳ – טורים של ארי שביט

אחרי כמה מאות איטרציות:

ככומפת איזבות ליו צלאנ קהכעוי?     יריאו שלעמובית. נשא אניי איהניסץ בפקוסת.? הם – החהנמק לימה נוקו לל. מהנבפבטד.יבמה לליניחת ה- גיית השחדטבם באה היב ששפרטה מנבצן נאייגה תורעו שגוו, התא תכעפת לצכה א שהרל??

אחרי אלף איטרציות:

עליטי מה אפל יבול סאשית רושה עלית נדירצו באסשמה ולפשבשי, הרוטינית. מפוג את אולת"ר במתגר־אן עברק היג-זבמי?

ון. הטזרוי כור. אלמו זך ישוץ הנקשויסית להיני,, מושבה השתמאש יעוד בתיטה שהותים היא ציש הישרול שזיי. אבר את המן השדים משינח.

אחרי כמה אלפי איטרציות:

אף פשאים עטויות לא רוצעה מכיר כל מה לשרות, שבאב ב-1997 צריך לשאל את. כאשר העשור החברתי יעדים מתבונן היא תום שרון עצמו באופן משוועה כמעמיקה: הסדריה, למצוים, המסמכות האסטראייה המלאה ואל חשוב חץ ליאור מערכות להענות.‬

וכמה דוגמאות מהתייצבות הרשת:

לכן קיץ 211979 בלתי נוסח (פניהם וברחיון). אף לא פחוס של מדינה שעתידים, הציבורי.‬
‫אי אפשר לנחוף בישראל הירוקה מהציעור הישראלי. עוד שהעולם הפרידמרים וטיינוס רקו לוא יהפוך לה.‬

***

בעשור האחראי הוא רק אהוד אולמרט. בשקט שוב ושונאי טועי שהרי לעשות של אין היא מסמכנית פרגה מדוכאי, שיביאה שלום עם הסכנה האחרונה עלולה עיראק אולמרט – השנים שהחיים האחרונים בתוך תאבור סוריה בבלא על בעיה שלו, לא קיצונים אופדים.‬
‫גוש המאה ה-21.‬

***

לא לעם המדינות ולא גם לפני חזק. שניהם יימרליטאים שגיימץ על חברת ציונים בישראל עם תלום בעולם הפלסטיניות. סתוך ערב ברור לכך, שמעמת העם החברה העליונים המתבקשנים בצורגנות הזול. הם יודעים לראשק מכל סבר הפולעטית כוחנים בעקבותיים מחברת. בגילוי התעצבו במדינת היהודה. הוא היה אחראי של שליט.

אין ספק שהרשת משתפרת, ואין ספק שהיא לא מגיעה למשהו קוהרנטי במיוחד. התחושה היא שיצרתי גבריקא-שביט, מין נונסנס שמשאיר תחושת שביט על הלשון.

jabberwocky

״גבריקא״ הוא תרגום אחד ל-jabberwocky של לואיס קרול

כאמור, יש הרבה שאפשר לשפר כאן, למשל עוד שכבות ועוד יחידות. אולי אני אעשה את זה בהזדמנות, ואעדכן.

הערת סיום: ניסיתי את השיטה הזו גם על אמיר אורן. אחרי הרבה מאוד איטרציות מתקבל קשקוש לא קוהרנטי, כלומר טור של אמיר אורן.

תיאוריות מחפשות מידע 2: ״קפאון נוסטלגי״

כפי שכתבתי קודם, יש לי כמה תיאוריות אבל אין לי מספיק זמן לאסוף מידע כדי לאשש או להפריך אותן, אז אני פשוט אעלה אותן כאן בתור רעיון בינתיים.

ה׳תיאוריה׳ הפעם, אם אפשר בכלל לקרוא לה כך, נוגעת לתופעה תרבותית שהפכה לאפשרית רק בשנים האחרונות:

1. פחות אנשים צופים בטלוויזיה, ויותר צופים במחשב או פלאפון או משהו בסגנון.

2. כמעט כל תוכניות הטלוויזיה הישנות שאי פעם נוצרו זמינות בצורה כזו או אחרת באינטרנט.

3. להורים אין בהכרח כוח לחפש מה ׳כדאי׳ לילדים לראות כיום.

כלומר, נוצר מצב בו הורים לילדים קטנים (שעוד לא מחליטים בעצמם מה לראות) מראים לילדים דברים במחשב, והנטייה הטבעית תהיה להראות להם את סדרות הטלוויזיה שההורים עצמם גדלו עליהן.

אני מניח שגם הורים לפני 30 שנה רצו להראות לילדים שלהם את הסדרות שהם גדלו עליהן, אבל מי באמת יתחיל להתרוצץ ולמצוא את זה בחנויות וידיאו. מצד שני, הורים כיום אולי אפילו בסדר גמור עם להראות לילדים שלהם את מה שפופולרי ועדכני, אבל אם הם לא בעלי טלוויזיה (או מעדיפים לראות דברים במחשב מסיבות אחרות), אז הם אלה שצריכים להחליט מה לראות, ואז אולי זה פשוט קל יותר קוגניטיבית לחשוב מה אתה ראית בתור ילד.

הדבר יוצר בפעם הראשונה אפשרות לקיפאון נוסטלגי תרבותי פשוט בגלל נוחות. אני לא חושב שהתופעה בעייתית, או רחבה. אבל היא אפשרית, ואני שם לב שהיא מתקיימת לפחות אצל חלק מהאנשים סביבי.

תיאוריות מחפשות מידע 1: ״אפקט פיטר פן״

משהו קצת שונה. מכיוון שהייתי עסוק לאחרונה לא היה לי זמן לאסוף מידע בנוגע למחשבות הבאות. במקום להמשיך לא לכתוב בחודשים הקרובים, אני אעלה כמה תיאוריות שיתכן והן נכונות ויתכן שלא. אם מישהו רוצה לאסוף מידע בנושא, יש לי הצעות בסיום.

התיאוריה הראשונה נוגעת להבדל בין איך מבוגרים חווים סרטים ואיך ילדים חווים אותם. אין שום חידוש בלהגיד שיש דברים שילדים חושבים שהם מהנים, מצחיקים או עמוקים, ומבוגרים חושבים שהם משעממים, מגעילים או טיפשיים. הכוונה היא יותר להבדל בין איך מבוגרים *זוכרים* כמה הם נהנו מסרטים שהם ראו בתור ילדים וחוסר היכולת להבין שזה נבע מכך שהם היו ילדים.

יכול להיות שכבר יש לתופעה הזו שם, אם היא בכלל קיימת, אבל אני אקרא לה ״אפקט פיטר פן״ (אין קשר ל״סינדרום פיטר פן״).

דוגמאות ספציפיות:

מלחמת הכוכבים: אנשים די שונאים את סרטי ׳מלחמת הכוכבים׳ החדשים. יש ערוצי יו-טיוב שלמים שמוקדשים לכמה הסרטים האלה גרועים, יש מאמרים וניתוחים ומה לא.

אני לא מנסה לטעון שהם טובים, או שהסרטים הקודמים היו גרועים, אבל מעניין לשמוע חלק מהטיעונים נגד הסרטים החדשים: ״זה סתם אפקטים!״, או ״הדמויות פלקטיות!״.

יכול להיות. אבל גם הסרטים הישנים היו מלאים באפקטים ודמויות די פלקטיות. אלק גיניס (מי ששיחק את אובי-וון-קנובי) התייחס לעסק בתור ״זבל של מעשיות ילדים״.

שוב, אני לא טוען שהסרטים הישנים היו גרועים, אבל האם יכול להיות שחלק מהסיבה שאנשיםחושבים שלסרטים הישנים יש עומק ומשמעות זה בגלל שהם ראו אותם בזמן שהם היו ילדים, או בני-עשרה?

אינדיאנה ג׳ונס: אני מתכוון ספציפית לסרט הרביעי בסדרה מול כל השאר, שיש הסכמה גורפת שהוא די חרא של סרט. וספציפית-ספציפית אני מתכוון לקטע בו ג׳ונס חומק מפיצוץ גרעיני על-ידי כך שהוא מסתתר במקרר.

זה מגוחך, זעק הקהל, זה מפגר לגמרי. איך הם הורסים ככה את הסדרה המופלאה הזו? ובסוף הם עוד שמים חייזרים, די כבר, כמה אפשר לסבול.

ובכן, אני לא יודע אם ראיתם את סרטי אינדיאנה ג׳ונס הקודמים לאחרונה, אבל אני כן, והם די טיפשיים, כולל נאצים ועקירת לבבות ומלאכים שיוצאים מארון ישן בקטע סיום של סרט. אני חושב שהסרט הרביעי היה גרוע מכל מיני סיבות, אבל הוא די נצמד לנוסחאות שעבדו בסרטים המקוריים.

אז יכול להיות שזה לא הנוסחאות שהשתנו, זה הקהל עצמו שהתבגר, אבל בחלקו מסרב להכיר בזה.

שוב (ושוב) אני מדגיש, לקחתי בכוונה סרטים שאני בעצמי סבלתי מהחידוש שלהם, ואני לא רוצה להכנס למלחמה סביב ׳איך אתה אומר שהסרט הזה הוא זבל/טוב הוא בבירור טוב/זבל׳. אני רוצה להציע שאולי יש משהו עקרוני כאן.

===

איך אפשר לבדוק זאת? אפשר למשל להסתכל על אוסף גדול של סרטים שנחשבים קלאסיקות ולראות מה הפער בין הציון שנותנים מבוגרים והציון שנותנים ילדים ובני-עשרה, ולהשוות את זה לפער מבוגרים-ילדים בחידושים והמשכים לסרטים, שיצאו לפחות 15 שנים לאחר הסרטים המקוריים.

את ההפרש בין הפערים צריך לנרמל איכשהו בעובדה שחידושים הם בדרך כלל גרועים יותר מהמקור, בלי קשר לכמה שנים הם יצאו לאחר הסרט המקורי (כלומר, בלי קשר להתבגרות הקהל). אני מניח שאפשר להוסיף את כמות השנים שעברו בתור משתנה ולראות אם יש לו השפעה, למשל.

אולי אני אפילו אעשה את זה, בהזדמנות.