נביא שקר

הנבואה ניתנה לשוטים

חודש: דצמבר, 2011

אבא כריסמס

אתר הכנסת העלה לאחרונה את פרוטוקול הדיון בנושא "הקמפיין להחזרת ישראלים מארה'ב" – או בשמו האחר, "לפני שאבא יהפוך לכריסמס" (סרטונים אפשר לראות כאן, כאן וכאן).

כזכור, הקמפיין ספג הרבה אש מצד קהילות יהודיות בארה"ב, וראש הממשלה הורה להפסיק את הקמפיין. מעיון בפרוטוקול עולים כמה דברים מעניינים:

1. ראש הממשלה לא הפסיק את הקמפיין. הקמפיין – כלומר, שלטי החוצות, הפרסומים בעיתון, בטלוויזיה ובאתרי אינטרנט מסחריים – הסתיים חודש וחצי לפני הוראת ראש הממשלה, משום שהתקציב נגמר. הדבר היחיד שקרה בעקבות פניית משרד ראש הממשלה הוא שסרטון שנוגע לכריסמס ירד מאתר משרד העלייה והקליטה.

2. אף-אחד בדיון לא באמת מבין מה הבעיה, כולל אלה שחושבים שצריך היה להוריד את הקמפיין.

הדיון נסוב סביב השאלה, האם צריך היה להתייעץ עם יהדות ארצות-הברית, איך יתכן שמשרד הקליטה מעלה קמפיינים בלי להתייעץ עם משרד החוץ, ודברים שכאלה. העניין הוא, שגם אם יהודי אמריקאי אחד לא היה נפגע מהקמפיין, שבכלל לא כוון אליהם, הוא לא היה צריך לעלות. הוא לא היה צריך לעלות, מכיוון שמדובר בקמפיין מרושע.

על-פי הפרוטוקול, משרד העלייה והקליטה הזמין קבוצות של ישראלים בארצות-הברית לקבוצות מיקוד וראיין אותם לגבי החזרה לארץ. בכל השיחות התברר העניין הברור שישראלים לא חוזרים בגלל סל ההטבה, אלא בגלל סיבות רגשיות. המשרד החליט, בהתאם לכך וביודעין, ללחוץ על הנקודות הרגישות האלה. החשש לגבי זהות הילדים, הקושי במציאת בן-זוג, אלה לא דברים שהמשרד המציא, הוא התבסס בדיוק על המידע שישראלים סיפקו לו.

ניתן לשאול, אם בסך הכל משקפים לישראלים היורדים את המילים שלהם עצמם, מה הבעיה?

את העניין ניתן להבין בצורה טובה יותר על דרך האנלוגיה. נניח שמחקר מוצא כי אמהות טריות נוטות להשאר זמן רב בבית, הרבה מעבר לחופשת הלידה. כל אמא שחוזרת למעגל העבודה מכניסה לקופת המדינה כסף רב, וכמה שרים מחליטים שזוהי טובת המדינה שאמהות טריות יחזרו לעבודה. קבוצות מיקוד מוזמנות מטעם משרד העבודה, ואמהות נשאלות מה השיקולים בעד ונגד חזרה לעבודה. מצד אחד, זה כיף להשאר עם הילדים ולראות אותם גדלים. מצד שני, יש תחושה של החמצה, של חוסר הגשמה עצמית. המשרד מחליט שאמצעי עידוד כספיים כמו הנחות מס לא ישנו הרבה, והולך על "קמפיין רגשי", בסגנון הזה:

קבוצת חברות יושבות מסביב לבית-קפה, צוחקות. 

אשה בחליפת עסקים: "…ואז הם הציעו לי לנהל את הקמפיין לבד, אתן קולטות?"

מבטים מתפעלים.

אשה בבגדים אופנתיים פונה לחברה בטרנינג: "ומה קורה איתך, דסי?"

דסי: "היום דניאל אכל מרק אפונה בפעם הראשונה!"

חיוכים נבוכים. מבטים חוזרים לאשה בחליפת העסקים. שיחה נמשכת. דסי מביטה בעצב בקפה שלה. 

קריין בעל קול בס: "לפני שהחיים הופכים להיות רק חיתולים, הגיע הזמן לחזור לעניינים! חוזרים לעבודה, בקרו באתר משרד הבלה בלה בלה."

עכשיו אולי אפשר להבין יותר מדוע מדובר בקמפיין מרושע. כן, יש סיבות לחזור לארץ, ויש סיבות לחזור לעבודה מוקדם יותר, אבל יש גם סיבות לא. האנשים האלה נמצאים בדילמה, והם חשפו חלק אחד משיחות הסלון שלהם, ועכשיו החלק הזה מוטח בפרצופם על-ידי מדינה שמתנהגת כמו אמא פולניה עם משאבים אדירים.

 

מודעות פרסומת

משחקי ציוץ – נתניהו מול לבני

גם ראש הממשלה וגם ראש האופזיציה הנוכחיים הם בעלי (אנשים שמתפעלים) חשבון טוויטר. בניסיון לזקק את מהות החשבונות שלהם, סרקתי את כל ההודעות של השניים, בדומה לפוסט הקודם.

הנה התוצאות באופן גרפי, מילים גדולות יותר מופיעות לעיתים קרובות יותר בהודעות:

 

 

 

 

זיקוק סביר למדי. הרוצה לקרוא בחשבון הטוויטר של לבני יכול לחסוך זמן ופשוט לקרוא כל בוקר את המילים 'ישראל קדימה ציפי לבני היום', והרוצה להתעדכן בחשבון של ראש הממשלה יכול לכתוב לעצמו מעל המראה 'נתניהו הליכוד'.

ובכל זאת, על-מנת לקבל תמונה ברורה יותר, הורדתי את המילים 'ציפי, לבני, בנימין, נתניהו' וכן מילים שמופיעות הרבה אצל השניים כמו 'היום, בשעה, ישראל' וכו'. הנה התוצאות:

 

 

 

 

כל אחד יסיק מסקנות משל עצמו, אבל במבט חטוף נראה שהחשבון של מר נתניהו מתמקד יותר באינטרנט (אתר, גולשים, מוזמנים, וידאו), בשמות פעילים (יעלון, ארדן, כחלון) ובשם הפועל או בגוף שלישי (להצטרף, להצביע, לעבור, ינאם, יפגש). גברת לבני מתמקדת יותר במפגשים (בסיור, בדיון, במליאה, במפגש, בביקור, בבית), ובגוף ראשון (אשא, אתראיין, מאמינה).

יש לציין שהחשבון של מר נתניהו, המופיע ברשימת ה'מובילים ברשת הישראלית', לא פעיל מזה כמה זמן. חשבון עדכני יותר הוא זה שמריצים בשמו כאן. הנה שרטוט של אותו חשבון:

 ולבסוף אותו חשבון בהורדת מילים מיותרות, כמו 'ראש, הממשלה, נתניהו':

מתברר שמתחת לציפוי, מדובר בחשבון של גלעד שליט.

(הסריקה נעשתה באמצעות סקריפט פיית'ון שאוגר יכול לכתוב. הגרפים באמצעות wordle)

משחקי ציוץ

אני לא ממש מבין את טוויטר, אבל נתקלתי בכתבה שדיברה על 'המצייצים המובילים בישראל'.

בהעדר מאגרים נפשיים לקריאת הרבה טווידלים, החלטתי לסרוק אלפי הודעות מכל משתמש ולתמצת אותן באופן גרפי. הנה  ג'ודי מוזס ודנה ספקטור , מקומות 15 ו-20 ברשימה הישראלית:

 

 

 

 

הייתי אומר 'תנחשו לבד מי זאת מי', אבל זה לא פשוט – בקירוב ראשון העננים די דומים. רובוט שמנסה למקסם אינפורמציה יכול לקרוא את הטוויטר של אחת מהגברות באופן אקראי ולקבל תמונה סבירה של השנייה. כמובן, הרובוט מאוד עצלן יכול  להגיד לעצמו 'מאוד תודה' ולסגור עניין.

אבל רגע, יגידו המקטרגים, יכול להיות שהמילים הבולטות הן נפוצות מאוד בעברית? יתכן. ניסיתי להיפטר ממילים נפוצות כמו 'אני', 'לי', 'אתה', 'כן', 'לא', 'הוא', ועוד, אבל בהחלט יכול להיות שמילים כמו 'טוב', 'ממש', ו-'תודה' חוזרות אצל כל אחד.

כדי לבדוק את העניין צריך לעשות שני דברים טריוויאלים – לשרטט עוד אנשים, ולבדוק מה קורה כשנפטרים מהמילים הללו. הנה עוד שני אנשים לדוגמא, עידו קינן ויואב פוירשטיין:

 

 

 

 

כאן כבר אפשר לתת לקהל לנחש מי זה מי. 'תודה' ו'לך' עדיין מופיעות בצורה יחסית בולטת, אבל אין ספק שאפשר להבדיל בין השניים בצורה חדה יותר מהגברות מוזס וספקטור.
מה קורה כשמורידים את המילים העיקריות הדומות בין השתיים?

 

 

 

 

טוב, פשוט תסיקו מזה מה שתרצו. תודה ממש.

פעם הבאה – ביבי נגד ציפי, בדרכנו לראש הרשימה.

(הסריקה עצמה נעשתה בסריקפט פיית'ון שכל אחד יכול לכתוב, הגרפים באדיבות wordle)

כשלון גרפי

אחת המשתתפות בפורום "מתחתנים" בתפוז הודיעה שהיא רוצה לעשות דיאטה לקראת החתונה. הבחורה בשום שלב לא הסגירה כמה בעצם היא שוקלת. הרושם שהתקבל מכל הודעה בנפרד תמיד היה "אוף, נורא קשה לי, אני מתאמצת נורא אבל לא מורידה במשקל מספיק מהר".

החלטתי לקחת כל הודעה שנוגעת בעלייה או ירידה (למשל, ירדתי 200 גרם), ולבדוק מה בעצם מצבה לאורך זמן, החל מהודעת עוגן ועד שהיא עזבה את הפורום. הגרף מראה את התוצאה העגומה.

השדולה למען קידום השדולות בישראל

בכנסת פועלות כיום 103 שדולות. לפני כשנה פעלו בה 83 שדולות, כך שמדובר בעלייה של בערך 24% במספר השדולות, ו-0% בתועלת שמופקת מהן.

מה בדיוק עושה שדולה? לפי הגדרת הכנסת, שדולה היא "קבוצה של חברי כנסת המבקשים לגייס תמיכה בקרב עמיתיהם ובקרב בעלי תפקידים בממשל לטובת עניין מסוים, לטובת פרט או קבוצה של פרטים, כנגד אחרים או לטובת מדיניות אחת כנגד אחרות."

שדולות אינן מקבלת כסף מהכנסת לצורך פעילותן. בניגוד לועדות הכנסת, אין חובה על עובד מדינה להתייצב בפני שדולה במידה והוזמן לדיון. שדולות אף אינן יכולות להשתמש בחדרי הדיון של ועדות הכנסת, כדי לא ליצור חלילה את הרושם המוטעה שמדובר בגוף בעל מעמד כלשהו. מדובר ברכיכה של הכנסת, גוף חסר חוליות, משאבים וכוח.

מדוע אם כן יש 103 חשופיות שכאלה? השמות. "ראש השדולה למען מעמד המורה בישראל" זה דבר נהדר לשים למטה ליד השם בראיונות בטלוויזיה. אמנם אין לשדולה שום כוח להשפיע על מעמד המורה בישראל, אבל עם כוח מועט באה אחריות מועטה.

קשה להשיג אינפורמציה על מה כל שדולה עשתה. את המידע אמורים לספק חברי הכנסת החברים בשדולה, וחלק גדול מהם אפילו לא טרח למלא את סעיף 'אודות השדולה' בעמוד הבית של השדולה בראשה הם עומדים. משיחה עם עובד פרלמנטרי הדבר היחיד שהוא יכל להצביע עליו ששדולה עשתה הוא ניסיון לארגן אירוע ליום בינלאומי כלשהו, אבל אחד מתוך שלושת החברים בשדולה לא הגיע והם נאצלו לבטל.

אין פירוש הדבר שכל השדולות הן חסרות מעש. חלקן בהחלט עשויות לשמש תפקיד מעבר לכיבוד ריק. הכנסת אמנם לא מקצה תקציב מיוחד לפעילות השדולות, אך חברי הכנסת רשאים להשתמש לצורך פעילותן בכספים שנועדו ל"קשר עם הציבור".  ניקח כדוגמא את "השדולה ללימוד ולחיזוק הקשר עם יהדות ארה”ב", המונה מספר חריג של 20 חברים. יש להניח שחבר שדולה כזו יכול להצדיק יותר בקלות נסיעה לארצות-הברית, לצורך "לימוד הקשר", מה שזה לא אומר.

מה הכוונה במספר חריג של חברים? הממוצע הוא 4.7 חברי כנסת לשדולה – אך הממוצע מטעה כאשר מדובר בהתפלגות חוק חזקה, ומספר החברים לוועדה בהחלט מתאים להתפלגות שכזו:

מישהו עם פחות עכבות סטטיסטיות היה יכול אולי להסיק משהו על הדמיון בין האקספוננט כאן לתהליכים מסויימים בטבע, אבל נעזוב את זה. הנקודה היא פשוטה – כמעט כל השדולות מונות חבר כנסת אחד או שניים, ומדי פעם מבליחות להן שדולות בעלות מספר גדול הרבה יותר. השדולה הגדולה ביותר, במרווח גדול מן השאר, היא 'השדולה למען השלטון המקומי', המונה 50 חברי כנסת. תסיקו מזה מה שתרצו.

קריאת רשימת כל השדולות מעלה את התהייה, האם מקימי שדולה חדשה קראו את רשימת כל השדולות? קשה להאמין. הרבה מהשדולות מכילות, מוכלות או חופפות זו לזו. למשל:

  • השדולה למען בריאות האשה והילד, השדולה לבריאות הילד, השדולה לקידום בריאות האשה
  • השדולה להסברת ישראל, השדולה לקידום הדיפלומטיה הציבורית של ישראל (הסברה)
  • השדולה הירוקה בכנסת, השדולה הסביבתית-חברתית, השדולה למען איכות הסביבה
  • השדולה למען הגליל והנגב, השדולה למען הנגב, השדולה לחיזוק הפריפריה
  • השדולה למען אלמנות ויתומי צה"ל, השדולה למען נכי צה"ל, אלמנות ויתומי צה"ל
  • השדולה למען שימור אתרים, השדולה לשימור אתרי מורשת
  • השדולה למען חיזוק הקשרים והיחסים עם הנוצרים האוונגליסטים, השדולה בכנסת לקידום היחסים עם הקהילות הנוצריות בעולם

אפשר רק לדמיין את מאבקי הכוח המרים בין חברי השדולות הללו. היה קל יותר להבדיל בין השדולות הללו אם עמודי הבית שלהן היו מכילים תיאור קצר של מטרות השדולה ופעילותה, אך כאמור הדבר נמצא באחריות חברי הכנסת, והרבה מהדפים ריקים.

הבה נבחן את השדולות על-פי קריטריון רופף למדי – אם שדולה מכילה חבר-כנסת אחד בלבד ואין שום תיאור של פעילות השדולה או מטרותיה, נחשיב אותה כ"שדולה שכמעט בוודאות לא עושה כלום". לפי הקריטריון הזה, 24 מתוך השדולות כמעט בוודאות לא עושות כלום, כלומר בערך רבע. הנה ההתפלגות בצורה גרפית:

ונסיים בשדולה שדווקא כן מתארת את מטרותיה, השדולה לחיזוק ההתיישבות בערבה:

יעדי השדולה בין היתר יהיו מציאת דרכים לחיזוק ההתיישבות, החקלאות והתעשייה. בערבה.

לפעמים עדיף דף ריק.

על ראש הגנרל בוערת הכומתה

הרמטכ"ל בני גנץ כבר התנצל על שיחת הגברים המביכה שניהל עם שר הביטחון אהוד ברק, במסגרתה נצפו השניים מתצפתים ומצחקקים לנגד חבורת חיילות חולפות. לא פוליטיקאי כאהוד ברק, הוא אינו מהמתנצלים, בטח ובטח לא על הערות שנאמרו בבדיחת הדעת ושפורשו בצורה מסולפת על ידי התקשורת העויינת, למרות שהוא בעצם דווקא מתכוון בדיוק למה שאמר.

ויכוח לא מר נוהל ביני ובין ידידי האוגר לגבי אופי השיחה המדוברת בין ברק לגנץ – האם היא דומה יותר למערכון של החמישיה הקאמרית או שמא לקטע מהקומדי סטור? מה בעצם אמרו גברברי המדינה בשיחה הפרטית שנקלטה במקרה? האם זוכים אנו סוף סוף להזדמנות פז להיות זבוב על קירם של קברניטי המדינה, שמשייטים אותנו ביד רמה במים הסוערים של הים התיכון? רק כך אנחנו זוכים לגיחוכים אינפנטיליים, כמו לקוחים מקומדיה אמריקאית מהסוג השכיח מדי, למראה בני אדם ממין אישה החולפים למול עיניהם. צריך היה להתאמץ מאוד כדי לאסוף משברי השיחה הבלתי-קוהרנטית הזו משהו מעליב באמת, אמירה שמייצגת איזו תפיסת עולם שיש בה כדי להטריד את הציבור.

אך לא בכדי גנרלים; לא אנשי מילים הם, כי אם אנשי מעשים. תפיסת העולם המעוותת והמטרידה של ברק ורעיו המרעים משתקפת בהתנהלות הדוחה שלהם, בזלזול שמובע בתגובה האינסטיקטיבית שלהם. אבל המעשה העיקרי בשיחה הזו הוא כמובן השתקת התקשורת. לאחר פחות משלושים שניות מתבהרת התמונה בראשו של הרב-גנרל הראשי, חד ומהיר מחשבה ותגובתו אחת: לשלוף. ביד ימין הוא שולח איום והשתקה לימין ואז בהסבה לאחור עם חיוך מאפיונרי הוא 'תוקע' גם את הכתב האזרחי, שלא יחשוב לעצמו. בחיוך ונעים וצחקוק מגושם הוא מאיים – 'זו תהיה הכתבה האחרונה', והכתב ממהר לצחוק באופן מאולץ, כנהוג באירועים חברתיים מהסוג הזה. אנשי תקשורת מאולפים במצבים האלו – עוד מאז ימי חטיבת הביניים, כשהבריון השכונתי גונב לך את הפוגים. אתה יודע שאין לך מה לעשות והוא זורק איזו בדיחה לא מצחיק, אסוציאציה מילולית לא קשורה וחסרת תוכן, ולך אין אלא לצחוק יחד איתו בחיוך מאוזן לאוזן – כן, חה חה חה, תקרע לי את הצורה.

קודם כל, זה יפה לראות שאפילו שלא נאמר שום דבר מפליל, נקפץ הרמטכ"ל כנשוך נחש לטאטא את השערעוריה מתחת לשטיח. מוחו החריף הבין, תחת הכומתה הבוערת, שיש כאן בעיה, אף שבליבו הוא בוודאי לא חושב שקרה שום דבר. לכן, חכך וודאי בדעתו, יש להשתמש בפקודה ישירה או איום אלים (האפשריויות היחידות שעוברות במוחו ברגעי קרב לחוצים שכאלו) כדי למזער נזקים. כפי שמיהרו יועצי התקשורת להבהיר שדווקא נסיון ההשתקה הוא זה שהביא להרחבת התפוצה של האירוע. "טעות בטיפול התקשורתי" גרס רונן משה, לשעבר יועץ התקשורת של שר הביטחון. אבל היועץ התקשורתי לא מבין שעבור הרמטכ"ל זה המשמעות של טיפול תקשורתי – טיפול משמעתי בתקשורת: או שתפרסמו מה שטוב לנו, או שלא תפרסמו יותר כלום. מאחר והצבא מספק לעיתונאים גישה ייחודית לכמות משמעותית מהחדשות בארץ החלב והדבש, הרי ששווה להקשיב למפקד המפקדים. לא כדאי לו, לעיתונאי, ליפול על הצד הרע שלו. לא סתם מתנהגים כתבים צבאיים בארץ כיאה לחנפני חצר – כולם יודעים שצריך ללקק למפקד.

אבל אהוד ברק לא מתנצל. היועץ התקשורתי הנוכחי שלו בוודאי הציע לא להתייחס ולא להגיב. רצוי לחכות עד האירוע הבא ברצועה ואז להגיב שם בעוצמה שתדרוש התייחסות של שר הביטחון. הנה, שוב מתלהמת התקשורת סביב איזה 'נון-אישו'. לכן תמך ברק ב'חוק ההשתקה' וגם הסביר – לתקשורת יש כוח, וכח משחית. לכן יש צורך להחליש את התקשורת – למען לא תנצל לרעה את כוחה המשחית. איך בדיוק משחית הכוח, ברק לא הסביר – אבל כידוע הוא איש מעשים והוא מדגים לנו במעשיו כיצד משחית הכוח. לא בכדי באותה הזדמנות ממש הסביר ברק שהוא יושב בממשלה על אף שהוא "חושב הרבה דברים בניגוד לממשלה" בגלל שהוא "מעריך בכל הצניעות שאני יעיל יותר בקואליציה". ובכך, קהל נכבד, קיבלנו שיעור מאלף כיצד הכוח משחית: אנשים בעמדות כוח נוטים להשקיע מאמצים רבים כדי להישאר בעמדת הכוח.

ומה לגבי המושבניקית מהתקשורת של השר? נקווה בשבילה שיש לה מספיק חוש הומור בשביל לטייב את ה"טיפול התקשורתי" של השר גם במקרה הזה.

מקארתי צדק

לכזו עדנה ונחת לא זכה הסנטור האמריקאני הקשיש יוסף ריימונד "ג'ו" מקארתי מאז גלן בק ליחך את פנכתו בתוכנית הטלויזיה שלו. אבל זה היה לפני שרשת התקשורת פוקס, מכונת התעמולה השמרנית האמריקאית, החליטה להוריד את התוכנית של בק מתוך ההבנה שהוא עושה להם יותר נזק מתועלת.

והנה, בארץ הקודש קם לו יורש: ח"כ אופיר אקוניס. "הוא צדק בכל מילה!" הלהיט הח"כ הצעיר בתוכנית טלוויזיה פופולרית, והוסיף "עובדה, היו סוכנים סובייטים!" ולו רק היו נותנים לו להמשיך, היה בוודאי מספר לנו בדיוק איפה וכמה. אבל אם הוא באמת נאמן למורשתו של האב הרוחני יוסף קשישא, עליו לטעון קודם שיש לו שמות ופרטים על מעל למאתיים אנשי המפלגה הקמוניסטית שעובדים במשרד החוץ, ומיד אח"כ לטעון שיש לו 57, ואח"כ לומר שיש לו 81 שמות של אנשים שמהווים 'סיכון בטחוני'. אתם מבינים, זה חלק מההגדרה של המושג 'מקארתיזם' שהטענה לגבי חתרנותם (או קומוניסטיותם) של היריבים הפוליטיים שלך לא מגובה בעדויות מספקות. אכן, השימוש של אקוניס במילה עובדה הוא אירוני, במיוחד בהקשר של מקקארתי.

רוצו, ילדים, לויקיפדיה וקראו כיצד רדף מקקארתי את התקשורת והוריד ספרים ממדפי הספריות, צעד שהרגיז אפילו נשיא שמרן כמו הגנרל דוויט ד. אייזנהאור. מהרו נא וקראו כיצד השפיל אנשי צבא ותיקי מלחמת העולם השנייה בהאשמות שווא וכיצד הרס קרייריות של אלפי שחקנים ובמאים, דיפלומטים ופוליטיקאים. עובדה, זועק אקוניס, שהיו סוכנים סובייטים בממשל האמריקאי – אך זו בדיוק העובדה הלא רלוונטית. העובדה הרלוונטית היא שמפעלו של מקארתי הרס את חייהם של חפים מפשע, ערער את תחושת הביטחון של אזרחי מדינתו, פגע בחופש הדיבור ובשיח הדמוקרטי ואפילו, כך אומרים בכירי ממשל רייגן, היסטוריונים וותיקי האפ.בי.איי – פגע במאבק נגד הריגול הקומוניסטי בארה"ב. אבל אקוניס בשלו, גם אחרי גל הביקורות הוא מתעקש לומר שמקארתי צדק שהיו סוכנים סובייטים בממשל האמריקאי. מקארתי צדק.

האירוניה מגיעה לשיאה בנקודה שבה מבינים שמעבר למעשיו הנפשעים, הפך מקארתי לסמל בהיסטוריה האמריקאית – כתם שחור של בושה וחרטה. מגבלות הכוח של חקירות הקונגרוס שונו בעקבותיו והוא הפך לשם דבר של פאתולוגיה פוליטית של שיכרון כוח וניצול לרעה של סמכויות ממשלה. אמריקאים מכל קצות המפה הפוליטית מתנערים ממורשתו ומגנים את מעשיו, אבל לא זה ירתיע את אופיר אקוניס – שנחוש לייבא לארץ הקודש את מיטב התוצרת האמריקאית בצורת רדיפת יריבים פוליטיים.

אל תמהרו לשפוט את ח"כ אקוניס, הוא לא אנטי-דמוקרטי, אחרי הכל – הוא לא השתתף בחקיקה נגד בית המשפט העליון. את זאת הוא משאירו לחבריו לליכוד, כמו ח"כ דני דנון, שכבר תרם את תרומתו לייבוא אישי מארה"ב של התוצרת שהימין האמריקאי הפסיק לצרוך. נותר רק לתהות אילו מהטעויות החמורות שעשתה ידידתנו הגדולה ארה"ב ינסו הצמד דנון-אקוניס לייבא להבא, ולקוות שזה לא יהיה בקטגוריית האוכל.