קינתה של גיבורת-העל

יום כיפור הגיע!

זה הזמן לבקש סליחה.

ממני.

ספציפית, מי ששלח לי את המאמר הזה של ליהיא לפיד.

בקצרה, לפיד מבקשת סליחה מעצמה. כי כל הזמן היא מבקשת סליחה מאנשים אחרים, והגיע סוף סוף הזמן לוותר לעצמה. אפשר לראות את זה בתור משהו חתרני – דווקא ביום שבו אמורים להרגיש אשמה, וגם אם לא מרגישים אשמה לחטט ובכל זאת לנסות, דווקא אז להגיד לעצמך שאתה ממש ממש אחלה.

אבל לא נראה לי שלפיד ניסתה להיות חתרנית. אני חושב שהיא באמת ניסתה לסלוח לעצמה, ופשוט על הדרך יצא לה שהיא ממש אחלה. המשפטים שלה מזכירים אדם בראיון עבודה שנשאל על החולשות שלו ואומר "הו, אני ממש פרפקציוניסט, אל תשאלו. אני חושב שהבעיה שלי היא שלפעמים אני עובד קשה מדי, אתם יודעים? אני פשוט לוקח הכל על עצמי כי אני עושה הכל כל-כך טוב."

קחו למשל את הפסקה: "יכולתי לעזור יותר. יכולתי להיות יותר טובה, יכולתי בכלל להיות יותר נפלאה".

זאת מחשבה של מישהי שנשארה ערה בלילה וחשבה "אלוהים, אני צריכה לבקש סליחה, אבל אני פשוט כל-כך נהדרת, מה אני יכולה לעשות יותר? אני לא מצל…הו, כמובן! הייתי יכולה להיות עוד יותר נהדרת!". זה לא שלפיד לא עזרה, והיא לא טובה, והיא אפילו נפלאה. היא פשוט הייתה יכולה להיות *עוד* יותר נפלאה!

והאמת שאפילו על זה היא לא מתנצלת, כי היא כל-כך נפלאה אז תעזבו אותה בשקט. ידידה שלי אמרה שמעגלי הלוגיקה שלה בכלל נשרפו מניסיון לצלוח את הטענה "סליחה על הרגשת אשמה על זה שאני מרגישה אשמה".

ואם אתם כבר לוקחים משפטים, קחו גם את המשפטים של בעלה של לפיד שגם מנסה לבקש סליחה, אבל איכשהו לא ממש יוצא לו –

"כי כל עוד יש ילד אחד בישראל שאין לו כסף לאוכל, או לספרי לימוד, יש לנו מה לשנות.

כל עוד יש ניצול שואה אחד שאין לו שולחן שבת לשבת לידו, יש לנו מה לשנות…"

זאת לא בקשת סליחה. זוהי קינה של גיבור-על, שנשבע באגרוף קמוץ כי כל עוד יש גברת אחת זקנה ששדדו ממנה ארנק במטרופוליס, הוא לא ינוח ולא ישקוט, וזה אמין בערך באותה מידה.

מודעות פרסומת