מבחן משמעות, מופעל על אלון עידן
מאת נביא שקר
בחור בשם אלון עידן כותב מזה כמה זמן טורים ב'הארץ' בשם "המילה". הטורים קצרים, ולרוב נסובים סביב מילה אחת ספציפית שמעניינת/מעצבנת את מר עידן באותו רגע. הטור מנוסח לרוב בטון אובייקטיבי לכאורה ('גוף שלישי כל-יודע') גם אם לדברים עצמם לא מובא שום תוקף. למשל: "כדאי לשים לב למילה שנהייתה פופלרית לאחרונה…" – אבל בכלל לא ברור שהיא פופולרית יותר.
מעבר לטון הכל-יודע, הטורים לרוב מפותלים ומפולפלים, מלאי התייחסויות ל'אובייקט' ו'סובייקט', וניתוחים של איך מילה תמימה-לכאורה בעצם מצביעה על כשלון המערכת המוסרית של המדינה בעידן הפוסט-קפיטליסטי (או משהו).
השאלה היא: האם יש בדברים של אלון עידן אמת כלשהי, או שמא 'המילה' היא בעצמה גבב מילים שלא מתחברות לשום דבר? איך אפשר למדוד דבר שכזה?
אפשרות אחת היא ליצר 'מחוללידן', שלוקח קטעי טורים ושוזר אותם יחד, ומראה שהדברים עדיין הגיוניים באותה מידה. אבל אין לי כוח לתכנת משהו כזה כרגע.
מבחן סביר אחר אך קרוב, יהיה להחליף את המילה שטור ספציפי של "המילה" עוסק בה, ולראות אם קורא תמים יכול לשחזר על מה מדובר. אם הטור מהווה ניתוח נכון, בהיר ומדויק, הרי שלא תהיה בעיה לשחזר מה בעצם האובייקט של הטור. אם לא, אז אולי יש כאן בעיה כלשהי.
אני כבר לא אובייקטיבי, אז קשה לי לשפוט – אבל הנה כמה דוגמאות לפניכם. המילה המוחלפת מסומנת בדגש. המילים המקוריות בהיפוך למטה.
דוגמא ראשונה
כדאי לשים לב לעלייתה המטאורית של המילה “גאוני”. מילה עניינית וצנועה בדרך כלל, שהפכה בשנים האחרונות לתו איכות פופולרי. את ערכה המחודש של “גאוני” ניתן לאתר בקלות בדיאלוגים של יום־יום: נדמה שאין כיום מחמאה גדולה יותר שניתן להעניק לבן השיח, מאשר הקביעה “גאון!” (מגיע גם בתצורת “מממ… דווקא גאוני” ו”שמע, זה ממש גאוני”).
ואמנם, לא רק אל תוך דיאלוגים של רחוב פרצה “גאון” בסערה. גם ביקורת התרבות עמוסה ב”גאוני” (“ראיתי אתמול את ‘בית לחם’, בהחלט גאוני”), כמו גם פרשנות הספורט (“ראית את הילד האלבני של מנצ’סטר? שחקן גאון”). הפוליטיקה המקומית מועמסת אף היא במועמדים “גאונים” לראשות העיר, הממשלה מלאה בשרים שמבקשים לעשות רפורמות “גאוניות” ולא מעט אנשי עסקים שוקלים להשקיע בפרויקטים “גאוניים”.
דוגמא שנייה
כמובן שהטקסט הזה פוסטמודרני (מבוטא: "מה זה הטקסט הפוסטמודרני הזה"). כלומר, לא נגיש, לא פשוט. למעשה כל מופע – טקסטואלי, רעיוני, טלוויזיוני, אנקדוטלי – שמצריך מחשבה יתרה או התעמקות שאורכת מעל מספר שניות מסוים, הפך ל"פוסטמודרני".
ה”פוסטמודרני” נבחר כדי לתאר את התחושה של הקורא/צופה/מאזין למראה אוסף של מילים שאינן מתחברות אצלו באופן מיידי לכדי תמונה קוהרנטית. הוא עושה שימוש במילה “פוסטמודרני” משום שהתמונה שכן מתקבלת אצלו היא “פוסטמודרנית” – כלומר מפורקת, מעורבלת, מעורבבת, מקוטעת, נטולת נקודה ארכימדית שעליה הוא יכול להישען. כשהוא מתבלבל ולא מוכן לעשות מאמץ כדי לסדר את הבלגן, הוא מכריז: “פוסטמודרני!”
מה שמעניין זה הקריטריונים הנוקשים שמגדירים את כל מה שאינו “פוסטמודרני”. למעשה, כל שנותר הוא שביל צר מאוד, רוחבו כמה סנטימטרים בודדים, שהקורא/צופה/מאזין אמור לצלוח תוך כמה שניות, לא יותר, כדי שיוכל להכריז בשביעות רצון: “כל מילה בסלע”. בכל מקרה אחר, בוודאי אם ייאלץ להשתהות זמן ארוך יותר, או יתבקש להביט מזווית צִדית יותר, מסובכת יותר, יהפוך האובייקט לתמונה מטושטשת ומכאיבה ולכן “פוסטמודרני”.
דוגמא שלישית
האיש עם הקול הרדיופוני אומר שיש פקק באיילון צפון, מחלף יוספטל עד לה גארדיה נדמה לי, אנשים עומדים יותר מחצי שעה. כביש החוף עמוס מאוד ממחלף חבצלת עד מחלף שאני לא זוכר את שמו. גם כביש מספר 40 עמוס ומחלף הסירה והצ’ק פוסט. “הזוי”, הוא מסכם.
ההוא מהרדיו אומר שגם במחלף ירקון “הזוי”. אנשים בתוך קופסאות פח בצבע אפור עכבר וירוק בקבוק מחכים 26 דקות כדי לצאת מאיזו עיר בשרון, מדירה שעלתה להם 2.5 מיליון שקל, אלא אם כן התעקשו על גינה, ואז זה כבר 4–5 מיליון (במכונית, בפקק, יושבאדםוחושב: 4 מיליון שקל בשביל לחכות?)
“הזוי”, הוא אומר, ומתכוון: 80 שנה, בנאדם! רק 80 שנה, בנאדם!! בסך הכל 80 שנה, בנאדם!!! וחצי שעה אתה מרשה לעצמך לבזבז על ישיבה בתוך אוטו שעומד אחרי אוטו שעומד אחרי אוטו?
“הזוי”, הוא אומר, ומתכוון: ואולי פחות מ–80 שנה? אולי הרבה פחות? אולי סרטן? תגיד, מה זאת הבליטה הזאת?
“הזוי”, הוא אומר, ומתכוון: הרי שילמת 4 מיליון שקל בשביל גינה, לא? הרי שילמת 4 מיליון שקל כדי להיות איש “מאיזושהי עיר בשרון”, לא? הרי שילמת, כל כך הרבה שילמת, לא?; ותראה עכשיו, יום אחרי יום אתה מת למשך חצי שעה, לפעמים שעה, מתוך 80 שנה שנתנו לך בסך הכל, לא כולל סרטן.
“הזוי”, כלומר: השעון מתקתק, חברים; תיק־תק, תיק־תק, תיק־תק. ועוד מעט יגיע הכלום, השום דבר. ואתה, תסתכל על עצמך, יושב בתוך פח בצבע ירוק בקבוק, אפור עכבר, ורוד פוקסיה, חרדל בהיר, כחול־ים, חום שוקולד־חלב; יושב בתוך כלום, יושב ולא עושה כלום, ותיק־תק, תיק־תק, תיק־תק.
=====
המילים המקוריות (כתובות הפוך)
דוגמא ראשונה: ןיינעמ
דוגמא שנייה: יוזה
דוגמא שלישית: ףיכ אל
נביא שקר 
ניתוח מצוין. אני חושב שהעטיפה המתוחכמת של הטקסטים שלו גורמת להרבה אנשים לחשוב שמדובר בכותב מבריק בעל אבחנות מאוד מעמיקות.
עוד משהו קטן, יש באג קטן שמציג את ה"מילים המקוריות" הפוך אני רואה את זה ןיינעמ
תודה. זה לא היה באג אלא ניסיון להציג את התשובות כך שהן לא 'יקפצו חוצה' לקורא המרפרף. אני אוסיף הערה בעניין.
גאוני זה לא מילה עניינית וצנועה. ויש עוד הרבה דוגמאות, ממש ניסת בכוח לחבר את המילים שהחלפת לטקסט וזה יצא ׳הזוי׳
כנראה שהיה צריך להיות במצב רוח מאוד מסויים, כמוני, כדי להתרגש מרשימתו של אלון עידן "תיק-תק תיק-תק" . עד כדי כך, שצילמתי את הדף במספר עותקים כדי לחלק לחברים שלא קראו. ובקליפת אגוז – הוא ביטא את כל הפטאליות שבקיומנו כאן, על האדמה הזאת, במשפט הכל-כך קצר: "לא היית, היית, לא היית…"
זה משפט מאוד יפה, אם כי את הקרדיט הייתי נותן לאפיקורוס:
non fui, fui, non sum
כלומר "לא הייתי, הייתי, אינני". את המשפט היו חורטים על מצבות. יש תוספת חשובה שעידן השמיט שהופכת את המשפט המקורי ללא כזה מדכא –
non fui, fui, non sum, non curo
כלומר "לא הייתי, הייתי, אינני. אינני דואג". עדיין משתמשים בו בלוויות, ככל הנראה.
לאלון עידן הייתה רשימה אחת טובה לפני כמה זמן (שנתיים? שלוש?) על מכונות לממכר פחיות בבתי חולים. מאז הכתיבה שלו *כל כך* מעצבנת, זה אפילו לא פסאודו-משהו, סתם פסאודו.
הכתבה הזו?
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1180544
אכן, רשימה מוצלחת. שכחתי בכלל שהוא זה שכתב אותה.
מה שאתה מבצע כאן הוא טריק מלוכלך. קודם כל, אתה מחליף מילים במילים קרובות אליהן במשמעות. כך שזו חוכמה קטנה להגיד שהטקסט יכול לתפוס גם לגביהן. תחליף את המילה "גאוני" במילה "גרוע" ונראה אם תקבל משהו בעל משמעות. מעבר לכך, אתה למעשה מחליף את המילים במילים אחרות שאלון עידן כתב עליהן. את המילה "הזוי" העברת מהטקסט השלישי לשני. את המילה "גאוני: לקחת מטקסט אחר שכתב עידן. וגם המילה פוסטמודרני היא מילה שאליה הוא תייחס לעיתים קרובות, המישרין או בעקיפין. כך ששימוש במילים שהוא כוצב עליהן בלאו הכי גורם ל: א. אנשים שמכירים את כתבותיו להתבלבל, שכן הם זוכרים שהוא כתב על שני הנושאים ואפילו דברים דומים, אז קשה לזכור מה מתייחס למה, הגם שזה לא מאד חשוב כי המסר הוא דומה. ב. גם לאנשים שלא מכירים את עידן, עצם העובדה שאותו כותב התייחס לנושאים דומים בכתבות דומות מגדילה את הקשר שביניהן גם ללא הכרות מוקדמת עם שתיהן. כך שהקשר בין המילים המחולפות למקודריות הוא גם מרמת המשמעות, וגם ברמה שמדובר על נושאים שהכותב התייחס אליהן בעצמו באופן דומה רק בכתבות שונות.
לסיכום: הטריק שלך הוא די חלש, ויש לי תחושה שאתה מודע לזה.
אישית, אני חושב שאלון עידן הוא כותב מבריק, הגם שלפעמים חוזר על עצמו. וכמובן שגם לו יש לעיתים מאמרים חלשים יותר או שטחיים. אבל זה המיעוט.
שלום מנתח,
תודה על ההערה המעניינת.
לא, רגע, ״מעניינת״ זה לא המילה שאני מחפש.
וודאי שהחלפתי את המילים שמר עידן מנתח במילים אחרות שעידן ניתח, חשבתי שזה ברור. הנקודה הייתה שטור שמקודש לניתוח של מילה מאוד ספציפית – ההקשר שלה, המשמעות שלה, השימוש הנוכחי שאנשים עושים בה כיום – לא אמור ליצור בלבול שכזה בהחלפת מילים. אלא אם כן מדובר בעצם בניתוח שחוזר על עצמו בלי קשר כלל למילה הספציפית שעליה מדובר. זאת הייתה הנקודה על הפוסט הזה, ונראה שאתה בעצם מסכים. אולי פשוט צריך להחליף את שם הטור ל״אותה כתבה על יחסי אוביקט-סוביקט עם אלון עידן״, ואז שנינו נהיה מרוצים.
בכל מקרה, אני מסכים שיש למר עידן טורים טובים – למשל המאמר על מכונת הקולה בבית-החולים לפני כמה שנים, או המאמר האחרון על ההודעה של מכבי תל-אביב. בעיני זה המיעוט.
במאמרו ״סלפי״ (4 אפריל 2014) כותב אלון עידן: ״השמנתי? הזדקנתי?״. טוב. אז במאמרו זה הוא בסטטיסטיקה של בערך 50% ממאמריו בהם מגמתו צודקת. אבל אם הוא כ״כ מחשיב עצמו לחכם-על ולמשכיל-על, מדוע לא יכתוב נכון, קרי; ״שמנתי? זקנתי?״? כלומר הוא לא נמלט לחלוטין מהעילגות המאפיינת את הדור הצעיר. אני כותב כאן כי לא מצאתי דרך לכתוב לו ישירות וגם לו הייתי כותב לו ישירות – כמעט ודאי שלא היה עונה, או שהיה משיב שהתבטא כך בכוונה תחילה. לא יזיק לו שכנפיו יקוצצו מעט. אריה.
הרי ברור שהוא כתב בסלנג יומיומי… הכתבה הבאה צריכה להיות ׳הקנאה׳.
אפשר גם ״העלבון״