נביא שקר

הנבואה ניתנה לשוטים

קטגוריה: מריבת-מרשתת

עומר שוברט, נחש התוכן הבולע את עצמו

שוברט: הקדמה

״המראנו בערך שעה אחרי השעה הנקובה על הכרטיס, אבל הטייס הבטיח שבכל זאת נגיע בזמן, אפילו לפני הזמן. קטע.״

המשפט הזה הוא לקוח מתוך ״יומנו של האדם המשעמם ביותר עלי אדמות״. בשמו האחר זהו ״קליפורניקיישן״, בלוג בתשלום מאת עומר שוברט שמתוחזק באתר ׳הארץ׳. שוברט הוא עורך לשעבר של עכבר העיר, וכיום מתעד את חייו בסן-פרנסיסקו בפירוט משמים ומדכא.

הכוונה היא לא להטריח את שלושת קוראי הבלוג הטרחני הזה בבלוג משעמם אחר, אלא להסביר כיצד זה קרה שהתחלתי לעקוב באופן אובססיבי קצת אחרי ציוצי הטוויטר של שוברט, וכיצד טמנתי לו מלכודת קטנה.

הנה כמה ציוצים לדוגמא:

וכן הלאה. מדי יום, מר שוברט מצייץ רק קישורים ל-5 או 6 אתרים שעוסקים ב-content marketing. לא מצאתי לזה מונח רשמי בעברית אז נקרא לזה ״שיווק תוכני״.

אם להאמין לאתרים האלה, ״שיווק תוכני״ הוא העתיד. מה שהכי חשוב זה ״תוכן״, וכדאי לכולם להתעסק ב״שיווק תוכני״. הדרך ״למקסם תוכן״ היא למצוא את ה״תוכן הרלוונטי״ ואז להפיץ אותו באופן שיגביר את החשיפה של ה״תוכן״ באופן מקסימלי תוך ניצול קישוריות חברתית…

אבל רגע, על איזה תוכן מדובר בדיוק? כל הניסיונות שלי להבין את עצם התוכן נתקלו במבוי סתום, וכך נזכרתי בימי האופל של ה״שיווק הרב-שכבתי״.

נעימת ביניים: שיווק רב-שכבתי

לפני כמה שנים מכר שלי נכנס לעסקי ה״שיווק הרב-שכבתי״, תרמית פירמידה שבה אנשים מוכרים לאנשים את האפשרות למכור לאנשים אחרים דברים. השלב הראשון של התרמית הוא יחסית ברור ורוב האנשים מכירים אותו. המוצר עצמו לא חשוב בכלל, זה יכול להיות אבקה או משקה דיאטטי או פסים צבעוניים, העיקר שאתה תמכור לאנשים אחרים לא את המוצר אלא את האפשרות למכור את המוצר, וככל שהם מוכרים יותר כך אתה תרוויח יותר. אם כן:

שלב 0 – מוכרים את המוצר

שלב 1 – מוכרים את האפשרות למכור את שלב 0

שלב 1 הוא שלב ה״פירמידה״. אבל השלב הבא הוא מעניין ומפותל יותר. בשלב הזה אנשים מבינים שאין להם שום סיכוי להרוויח מלמכור את האפשרות למכור את המוצר. אין מספיק אנשים שיקנו את השטות הזאת (כי אין מספיק אנשים שיקנו את המוצר עצמו). אבל מה שכן יש זה הרבה מאוד אנשים שמתוסכלים מכך שהם לא מצליחים בשלב 1. המממ…אולי אפשר למכור להם עוד משהו?

שלב 2 – מוכרים את המומחיות להצליח בשלב 1

זה השלב שבו כל מיני ״גורואים״ של שיווק רב-שכבתי מופיעים. הם פותחים בלוגים ומנסים לשדל את כולם שהם יודעים איךלהצליח בשלב 1, וכל מה שעליך לעשות זה להכנס לבלוג שלהם או להוריד את הספר האלקטרוני שלהם ואז תדע איך לגרום לשיווק רב-שכבתי לעבוד. ומה הסוד הגדול? שבשביל להצליח בשלב 1 אתה בעצם צריך לשכנע את כולם שאתה יודע מה אתה עושה. שאתה סוג של מומחה. אז קודם כל תפתח בלוג ותשכנע אנשים שאתה מומחה ומצליח ואז תגרום להם להוריד ספרים…

בניסוח מחודש:

שלב 2 – מוכרים את שלב 2

וזה הרגע שבו הפירמידה הופכת למעין נחש רב-ראשי הבולע את עצמו.

חזרה לשיווק תוכני

אני מציין את השיווק הרב-שכבתי כי הדבר מזכיר את השלב הנוכחי ב״שיווק תוכני״. יכול להיות שפעם היה שם איזשהו מוצר, אבל כיום כל הבלוגים והאתרים שאני ראיתי רק עסוקים בלספר אחד לשני כמה הם מבינים איך לעשות שיווק תוכני.

זה התוכן שלהם.

תסתכלו למשל על האתרים האלה, ששיבוטים כמוהם קיימים באלפים וששוברט מרבה לצייץ כמוהם. מה הם אומרים בעצם? כלום. משפט קצר על זה שתוכן צריך להיות קצר. אינפוגרפיקה שטוענת שאנשים אוהבים את התוכן שלהם בצורת אינפוגרפיקה.

אנחנו ככל-הנראה נמצאים בשלב 2 הרקורסיבי – אנשים מוכרים לאנשים אחרים את המומחיות שלהם בשיווק תוכן על-ידי זה שהם מפיצים תוכן שמראה איך להפיץ תוכן ואוף די כבר.

 מלכודת לשוברט

אז איך שוברט קשור לעסק? הוא ככל-הנראה עלוקה על גבי האורובורוס הזה.

החברה שהוא קשור אליה, content simply, מציעה לחברות דרכים ליצור את ה״תוכן״ שלהם באופן קל יותר, או משהו כזה. התכוונתי לצחוק על זה שחברה שעוסקת ב״תוכן שיווקי״ לא מעדכנת את הבלוג שלה – אבל החברה לא מתעסקת בתוכן שיווקי, היא מתעסקת בשיווק של תוכן שיווקי.

וחלק מהעניין הוא כנראה תחזוק של ׳מומחיות׳ בתחום, ולכן שוברט והחברה שלו מצייצים כל יום קישורים חסרי-ערך על איך לשווק תוכן.

תהיתי: האם הם בכלל קוראים את הדברים שהם מפיצים?

כדי לבדוק את הנושא יצרתי מלכודת פשוטה, בצורת אתר המבוסס על אתר אחר ששוברט צייץ קישור אליו, ושמתי בו אינפוגרפיקה חסרת-פשר. קשה ליצור פרודיה על משהו חסר-תוכן, כי זה מהר מאוד מדרדר למחוזות חוק פו. לכן ניסיתי ליצור משהו שכל אדם שישקיע יותר מ-10 שניות בו יבין שהוא חסר הגיון באופן מכוון, כולל תולעים הולוגרפיות, פיצוץ סוסים, ופסקה מוויקיפדיה על מערכת הרבייה הגברית שבה מילים הוחלפו ב-content, תוך ציון מפורש שזה מה שאני עושה.

גייסתי את הבוט שיצרתי כדי להציק לרני רהב ושיחררתי קריאות חיזור, אחת לשוברט ואחת לחברה שהוא קשור אליה.

עבר יום, וכבר התחלתי לחשוב שהטריק היה טיפשי מידי. אולי הייתי צריך להוריד את המשפט ״כל מי שמעביר את זה תומך בטרור גזעני״, או אולי את הקישורים בצד שמדברים על לפוצץ סוסי-

אבל לא. הוא העביר את זה הלאה:

contentcomplexly

הערה אחרונה

ה׳טקסט׳ ששוברט בחר כדי לתאר את עצמו בטוויטר שבו הוא עוסק רק בהפצה של דברים שהוא לא קורא שלא מדברים על כלום?

״It's all about writing״

מודעות פרסומת

רהב נגד רהב

רן רהב, איש יחסי הציבור, פעיל למדי בטוויטר. לאחרונה למדתי שהוא עושה חתך על המילים 'רני רהב', ואז עונה לכל אחד שהזכיר את השם שלו. לרוב מדובר בקונוטציה שלילית, ורהב עונה בהתאם.

הנה דוגמא מהימים האחרונים:

itzhaki@: רני רהב הוא חמאת אדם

RahavRan@: ואתה זבל של בן-אדם

אנשים התלהבו מכך שמר רהב עונה להם באופן אישי, והעסק גבר. נראה שרהב לא הבין שלענות בקללות לכל אזכור שלילי כדי לגרום לאנשים להפסיק, זה כמו לרוקן ים בנזין עם כפית עשויה מאש. העסק גבר עוד יותר בימים האחרונים, עם עליית פרשה המערבת אדם שרהב הוא היחצ'ן שלו (נקרא  לאדם הזה א' גולן. לא, זה ברור מדי….בואו נקרא לו אייל ג'. בכל מקרה, הוא חשוד במשהו שמתחרז עם "בעילת קטינות").

רהב גם הצהיר שהוא יענה לכל התוקפים אותו כי "אין מצב שמישהו יקלל ולא יקבל כפול". מכיוון שאני אוהב לולאות התייחסות עצמית, יצרתי טוויטר-בוט בשם "טובי בר-הרן" שבוחר את דבריו באופן אקראי מתוך הציוצים של רהב עצמו (השם של הבוט הוא שיכול אותיות קל לפיצוח). כל כמה שעות טובי מצייץ באופן עצמאי, או מגיב לדברים של רהב. לציוצים העצמאיים הוא רק מוסיף את המילים "רני רהב".

הציוצים העצמאיים של הבוט לרוב נקראים כביקורת אמורפית משהו על רהב עצמו, למשל:

טובי: "רני רהב, העיקר שאמא שלך אוהבת יותר את רני רהב"

התגובות של טובי לדברים של רהב נראות לעיתים כהדחפות לשיחה לצורך הגנה על רהב באופן מרושל ועילג, כמו סייד-קיק גרוע. רהב עצמו הוא שילוב של שמן וחומצה – חלקלק בהודעות מסויימות, ארסי ומאכל בהודעות אחרות. התגובות של טובי מערבבות לרוב בין השמן והחומצה, למשל:

RahavRan@: "חוזר מהלוויה של משה תמיר, האיש שייסד את הנ"מ. ריגש אותי לראות בלוויה את תא"ל שחר שוחט מפקד מערך הנ"מ של חיל האוויר, יפה שהחיל לא שכח."

Tobi_BarHaran@: "מה הקשר לקשר? העיקר לכתוב עוד שטות!!!!!!"

גולת הכותרת של הניסוי הגיעה כאשר רהב עצמו ענה לבוט:

טובי ורהב

טובי לא נשאר חייב. שעתיים מאוחר יותר הוא ענה "אתה סוג של זבל ירחם השם עליך".

הדבר מזכיר קצת ניסויים בפסיכולוגיה בהם שמים שני נבדקים זה מול זה ומבקשים מהם להפעיל כוח "שווה בעוצמתו" לכוח שהאדם השני מפעיל. באופן צפוי, הצדדים מתכנסים די מהר להפעלת כוח מקסימלי, כי כל צד בטוח שהשני דופק אותו. במחשבה שנייה, זה לא בדיוק אותו דבר כי רהב התחייב מראש שהוא יגיב פי 2 יותר חזק. זה יותר כמו "השמדה הדדית מובטחת", רק שהבוט הופך את זה ל"השמדה עצמית מובטחת" (ראשי תיבות SAD).

אפשר להגיד שיצרנו מפלצת, ואפשר להגיד שיצרנו מראה ושמנו אותה מול המפלצת. כעת נותר רק להתבונן.

citation required

הפוסט קטנוני יותר מהרגיל, ומערב אימיילים ביני לבין אדם אחר. הוא מהווה סוג של קרב אינטרנט.

לד"ר גיא בכור – הפרשן שמפרסם את הגיגיו באתר gplanet – יש חיבה להפניות היסטוריות. מאמר על החמאס נפתח בתיאור ההתנקשות ביוליוס קיסר. מאמר אחר על הרשות נפתח דווקא במשפחת דה-מדיצ'י. אני בעד התחלות לא-במיוחד-קשורות שיוצרות עניין, ואף שהדבר לעיתים קרובות מאולץ אצל בכור, אם זה היה סוף הסיפור לא הייתי מטריד אתכם.

העניין הוא שלפני כמה ימים בכור פרסם מאמר על המצב בין ישראל לארצות-הברית, וקישר אותו לנטישתו מרצון של הכתר על-ידי לצ'ארלס החמישי, מלך ספרד והקיסר הרומי הקדוש. בכור מפרט:

אלא שיום אחד, ובאופן שהדהים את אירופה כולה, הוא נטש הכל, ויתר על הכתר ועל הממלכה העצומה לטובת בנו, ופרש למינזר, עד למותו. הכל פערו פה בתדהמה לנוכח הנסיגה שלו: אנשים ששנאו אותו ויראו מפיו החלו פתאום לקרוא לו עכשיו "קארל הגדול", ורבים החלו לראות בו קדוש, עד כדי כך. תדמיתו ההיסטורית קיבלה מהפך. קארל ידע לשחק את משחק הזמינות והנדירות, ולפיו ככל שמישהו זמין ונראה יותר, כך ערכו יורד, וההיפך, ברגע שאתם "מרעיבים" את הצד השני, ורומזים שאתם כבר לא פנויים, או שהקשר עלול להסתיים, כך הכבוד וההערכה כלפיכם עולים, בדיוק כמו בעולם החיזור הרומנטי. זו גם הסיבה מדוע כאשר אנשים מסוימים מתים, ערכם רק עולה. פתאום רואים כמה גדולים היו, רק משום שהם לא נמצאים עוד, והם מעכשיו נדירים. זו גם הסיבה מדוע אנו בישראל מחליפים פוליטיקאים בקצב…(הגיג ארוך)…ישראל "נעלמה" בארבע השנים האחרונות בממשל האמריקני, אולי בגלל חוסר כימיה בין מנהיגים ואולי בגלל חוסר הבנה של אובמה מהם  האינטרסים האמיתיים של ארצו כמעצמה עולמית.

בכור אז עובר לניתוח של המצב בין ישראל לארצות-הברית, ניתוח מגוחך למדי, אם כי לא פחות מגוחך מהניתוחים של כל-מיני פרשנים ופוסט-הוקרים רשמיים. אז נעזוב את זה. אני מעדיף להתמקד דווקא בידע ההיסטורי שבכור מתהדר בו כאן. עד כמה שאני יודע (גוגל-גוגל-ויקיפדיה), יש תיאוריות שונות מדוע צ'ארלס ויתר על משרתו, ו'משחק זמינות' הוא לא בדיוק הסבר מוכר.

מותר לבכור להמציא הסברים פסיכולוגיסטיים כמו כל אחד אחר, כמובן. אני רוצה להתמקד בפרט אחד שהזדקר והפריע לי במיוחד, המשפט "אנשים ששנאו אותו ויראו מפיו החלו פתאום לקרוא לו עכשיו 'קארל הגדול', ורבים החלו לראות בו קדוש".

לא מצאתי שום קישור, הפנייה או אסמכתא שתומך בכך, לא לכך שאויביו פתאום כינוהו בכינוי של שארלמאן, ולא שרבים ראו בו קדוש. זה לא אומר שזה לא נכון, ואני מניח שבכור מסתמך על דברים כלשהם כשהוא מקליד את ניתוחיו המלומדים?

נכון…?

כתבתי בנימוס ובחנפנות משהו לד"ר בכור תחת אחד הבדויים, הצגתי עצמי כאדם חובב היסטוריה ומעוניין לקבל את ההפנייה לטקסט המקורי עליו מבוסס המשפט הספציפי הזה. בכור השיב:

תודה על המייל ועל העניין!

אין לי טקסט ישיר, משום שהמידע בנוי על היידע הכללי שלי, ועל הזיכרון האישי. אני מניח שתוכל לבדוק באנציקלופדיות ואפילו בוויקיפדיה. אך מה שפרסמתי ידוע היטב.

הרמתי גבה. אולי זה בגלל שאני לא הייתי מעז לכתוב מידע היסטורי שלא נבדק בצורה מינימאלית, אפילו בבלוג נידח שאף אחד לא קורא אותו. כאמור, זה גם לא בדיוק 'ידוע היטב'. כתבתי לבכור שנית, בניסיון לוודא שהוא מבין שהכוונה איננה לפרישת צ'ארלס החמישי באופן כללי, אלא ספציפית לתגובת אויביו, הכינוי קארל הגדול, וייחוס הקדושה. הבהרתי שחיפשתי כבר באינציקלופדיות ולא מצאתי אסמכתא. בכור לא ענה, ייתכן שהוא היה עסוק בכתיבת מאמר המקשר בין רספוטין לניסוי הגרעיני של צפון קוריאה (אני לא ממציא את זה).

אז כתבתי עוד 3 פעמים במרווח של כמה ימים כל פעם. קטנוני, כבר אמרתי?

בכור השיב:

חלק גדול מן הנכתב באתר הוא הידע הכללי שלי. לא הסתמכתי על מקור לצורך העניין, הרי זה מן המפורסמות. אתה מוזמן לחפש, ולמצוא אסמכתא, אני בטוח שתמצא.

אם לא, חזור אלי.

הבהרתי שוב פעם שאני מתכוון למידע ספציפי, ושלא מצאתי אותו במספר אינציקלופדיות. בכור לא השיב, אז כתבתי עוד 3 פעמים במרווח של כמה ימים כל פעם (למה? כי ככה).

הנחתי שבכור סתם מתחמק מלהכיר בכך שהוא מקשקש, אבל חשבתי לכתוב עוד פעם אחת, הפעם תוך הדגשה שאני הולך להעלות את הדברים בפומבי (אאאאווווווו). הוא לא ענה.

ועכשיו, אפשר ללכת לישון.