תיאוריות מחפשות מידע 2: ״קפאון נוסטלגי״

מאת נביא שקר

כפי שכתבתי קודם, יש לי כמה תיאוריות אבל אין לי מספיק זמן לאסוף מידע כדי לאשש או להפריך אותן, אז אני פשוט אעלה אותן כאן בתור רעיון בינתיים.

ה׳תיאוריה׳ הפעם, אם אפשר בכלל לקרוא לה כך, נוגעת לתופעה תרבותית שהפכה לאפשרית רק בשנים האחרונות:

1. פחות אנשים צופים בטלוויזיה, ויותר צופים במחשב או פלאפון או משהו בסגנון.

2. כמעט כל תוכניות הטלוויזיה הישנות שאי פעם נוצרו זמינות בצורה כזו או אחרת באינטרנט.

3. להורים אין בהכרח כוח לחפש מה ׳כדאי׳ לילדים לראות כיום.

כלומר, נוצר מצב בו הורים לילדים קטנים (שעוד לא מחליטים בעצמם מה לראות) מראים לילדים דברים במחשב, והנטייה הטבעית תהיה להראות להם את סדרות הטלוויזיה שההורים עצמם גדלו עליהן.

אני מניח שגם הורים לפני 30 שנה רצו להראות לילדים שלהם את הסדרות שהם גדלו עליהן, אבל מי באמת יתחיל להתרוצץ ולמצוא את זה בחנויות וידיאו. מצד שני, הורים כיום אולי אפילו בסדר גמור עם להראות לילדים שלהם את מה שפופולרי ועדכני, אבל אם הם לא בעלי טלוויזיה (או מעדיפים לראות דברים במחשב מסיבות אחרות), אז הם אלה שצריכים להחליט מה לראות, ואז אולי זה פשוט קל יותר קוגניטיבית לחשוב מה אתה ראית בתור ילד.

הדבר יוצר בפעם הראשונה אפשרות לקיפאון נוסטלגי תרבותי פשוט בגלל נוחות. אני לא חושב שהתופעה בעייתית, או רחבה. אבל היא אפשרית, ואני שם לב שהיא מתקיימת לפחות אצל חלק מהאנשים סביבי.

מודעות פרסומת