תיאוריות מחפשות מידע 1: ״אפקט פיטר פן״

מאת נביא שקר

משהו קצת שונה. מכיוון שהייתי עסוק לאחרונה לא היה לי זמן לאסוף מידע בנוגע למחשבות הבאות. במקום להמשיך לא לכתוב בחודשים הקרובים, אני אעלה כמה תיאוריות שיתכן והן נכונות ויתכן שלא. אם מישהו רוצה לאסוף מידע בנושא, יש לי הצעות בסיום.

התיאוריה הראשונה נוגעת להבדל בין איך מבוגרים חווים סרטים ואיך ילדים חווים אותם. אין שום חידוש בלהגיד שיש דברים שילדים חושבים שהם מהנים, מצחיקים או עמוקים, ומבוגרים חושבים שהם משעממים, מגעילים או טיפשיים. הכוונה היא יותר להבדל בין איך מבוגרים *זוכרים* כמה הם נהנו מסרטים שהם ראו בתור ילדים וחוסר היכולת להבין שזה נבע מכך שהם היו ילדים.

יכול להיות שכבר יש לתופעה הזו שם, אם היא בכלל קיימת, אבל אני אקרא לה ״אפקט פיטר פן״ (אין קשר ל״סינדרום פיטר פן״).

דוגמאות ספציפיות:

מלחמת הכוכבים: אנשים די שונאים את סרטי ׳מלחמת הכוכבים׳ החדשים. יש ערוצי יו-טיוב שלמים שמוקדשים לכמה הסרטים האלה גרועים, יש מאמרים וניתוחים ומה לא.

אני לא מנסה לטעון שהם טובים, או שהסרטים הקודמים היו גרועים, אבל מעניין לשמוע חלק מהטיעונים נגד הסרטים החדשים: ״זה סתם אפקטים!״, או ״הדמויות פלקטיות!״.

יכול להיות. אבל גם הסרטים הישנים היו מלאים באפקטים ודמויות די פלקטיות. אלק גיניס (מי ששיחק את אובי-וון-קנובי) התייחס לעסק בתור ״זבל של מעשיות ילדים״.

שוב, אני לא טוען שהסרטים הישנים היו גרועים, אבל האם יכול להיות שחלק מהסיבה שאנשיםחושבים שלסרטים הישנים יש עומק ומשמעות זה בגלל שהם ראו אותם בזמן שהם היו ילדים, או בני-עשרה?

אינדיאנה ג׳ונס: אני מתכוון ספציפית לסרט הרביעי בסדרה מול כל השאר, שיש הסכמה גורפת שהוא די חרא של סרט. וספציפית-ספציפית אני מתכוון לקטע בו ג׳ונס חומק מפיצוץ גרעיני על-ידי כך שהוא מסתתר במקרר.

זה מגוחך, זעק הקהל, זה מפגר לגמרי. איך הם הורסים ככה את הסדרה המופלאה הזו? ובסוף הם עוד שמים חייזרים, די כבר, כמה אפשר לסבול.

ובכן, אני לא יודע אם ראיתם את סרטי אינדיאנה ג׳ונס הקודמים לאחרונה, אבל אני כן, והם די טיפשיים, כולל נאצים ועקירת לבבות ומלאכים שיוצאים מארון ישן בקטע סיום של סרט. אני חושב שהסרט הרביעי היה גרוע מכל מיני סיבות, אבל הוא די נצמד לנוסחאות שעבדו בסרטים המקוריים.

אז יכול להיות שזה לא הנוסחאות שהשתנו, זה הקהל עצמו שהתבגר, אבל בחלקו מסרב להכיר בזה.

שוב (ושוב) אני מדגיש, לקחתי בכוונה סרטים שאני בעצמי סבלתי מהחידוש שלהם, ואני לא רוצה להכנס למלחמה סביב ׳איך אתה אומר שהסרט הזה הוא זבל/טוב הוא בבירור טוב/זבל׳. אני רוצה להציע שאולי יש משהו עקרוני כאן.

===

איך אפשר לבדוק זאת? אפשר למשל להסתכל על אוסף גדול של סרטים שנחשבים קלאסיקות ולראות מה הפער בין הציון שנותנים מבוגרים והציון שנותנים ילדים ובני-עשרה, ולהשוות את זה לפער מבוגרים-ילדים בחידושים והמשכים לסרטים, שיצאו לפחות 15 שנים לאחר הסרטים המקוריים.

את ההפרש בין הפערים צריך לנרמל איכשהו בעובדה שחידושים הם בדרך כלל גרועים יותר מהמקור, בלי קשר לכמה שנים הם יצאו לאחר הסרט המקורי (כלומר, בלי קשר להתבגרות הקהל). אני מניח שאפשר להוסיף את כמות השנים שעברו בתור משתנה ולראות אם יש לו השפעה, למשל.

אולי אני אפילו אעשה את זה, בהזדמנות.

 

מודעות פרסומת