משא ומתן מוביל לאלימות – סיפור פשוט?

מאת נביא שקר

הנה סיפור:

סיפור פשוט

 

הסיפור הזה הולך כך: ״פעם היה שקט. ואז, יום אחד, היה משא ומתן. ואז היו פיגועים! הסוף.״

זה הסיפור שאפשר לקרוא למשל אצל ארי שביט (״השקט המוחלט שאיפיין את יהודה ושומרון בשנים האחרונות ואת גבול עזה בשנה האחרונה מתחלף באי שקט מסוים״), וגם כאן, וגם כאן. כנראה ששחרור נתוני השב׳כ לחודש נובמבר בא עם תדרוך מסויים, סיפור מסויים.

יכול מאוד להיות שחידוש המשא-ומתן מלווה בעלייה באלימות, אבל האם זה כל הסיפור? חפרתי קצת בנתוני השב׳כ, והנה כמה מחשבות:

1. כמעט כל ה׳פיגועים׳ הם זריקת בקבוקי תבערה – בערך 90% מהפיגועים בחודש ממוצע. אל תבינו אותי לא נכון, לא הייתי רוצה שיזרקו עלי בקבוק תבערה, אבל למי שזוכר את הפיגועים של תחילת שנות ה-2000, ההגדרה של בקבוק תבערה כ״פיגוע״ נראית קצת בומבסטית. אם היו 100 בקבוקי תבערה בחודש אחד, וחודש לאחר מכן 90 בקבוקי תבערה אבל גם מכונית תופת, זה ייחשב ׳פחות פיגועים׳ לפי נתוני השב׳כ. זה קצת מוזר.

אם למשל מסתכלים על גרף הפיגועים בגדה ללא בקבוקי תבערה הוא נראה כך:

ללא בקת׳בים

 

זה כבר קצת יותר קשה להסבר. ״פעם היה משא ומתן, וזה עצבן אנשים, אבל הם נרגעו קצת, אבל אז הם כעסו שוב פעם״?

אפשר גם לא לבטל לגמרי את בקבוקי התבערה. אולי ניתן להמציא מדד שייתן להם משקל כלשהו ביחס לשאר הפיגועים, נגיד כל 10 בקבוקי תבערה הם שווי-ערך לירי ממנשק-קל, או כל 30 בקבוקי תבערה הם שווי-ערך לדקירה. אם מישהו מהשב׳כ קורא את זה, בוא נדבר?

2. ובכל זאת, אפשר לחשוב על בקבוקי התבערה כמדד לאלימות כללית. והם כן נמצאים בקורלציה עם שאר סוגי הפיגועים (קורלציה של בערך 0.7 אם מסתכלים על נתונים בשלוש השנים האחרונות). אז נעזוב את עניין המשקל ונתרכז בשאלת חלון הזמן. האם באמת היה שקט מוחלט בגדה בשנים האחרונות עד למשא ומתן, כדברי שביט?

הנה עוד סיפור:

הסיפור שלא נגמר

 

הקצה הימני של הגרף הוא כמובן מה שראינו מקודם. בסך הכל התווסף מידע מהשנתיים וחצי שקדמו לכך.

קשה להגיד שהיה ״שקט מוחלט בגדה״ לפני המשא ומתן. סיפור אחר שאפשר לספר על הגרף המשופר הזה הוא ״הייתה רמה אחת של אלימות בגדה, ואז הגיע מבצע עמוד ענן ועברנו לרמה אחרת של אלימות. המשא ומתן הוריד את זה זמנית, ואולי זה בכלל לא קשור״.

אפשר לספר גם הרבה סיפורים אחרים.

3. האם ניתן לבדוק את שני הסיפורים הפשטניים שתיארנו? הבה נבנה מודל, תחת ההנחות הבאות:

[מי שלא רוצה להתעמק במודל יכול לקפוץ לסעיף 4 ולקרוא את המסקנה]

א. כמות הפיגועים בגדה בכל חודש מתפלגת באופן גאוסייני סביב ערך כלשהו עם שונות כלשהי. לפעמים יש 50 פיגועים, לפעמים 60, וכו׳.

ב. מתישהו בשנים האחרונות התרחש אירוע כלשהו ששינה את מדד האלימות בגדה. נקרא לזה ״נקודת המעבר״. לפני נקודת המעבר הפיגועים נלקחו מהתפלגות גאוסיינית סביב ערך x, ואחרי נקודת המעבר הם נלקחו מהתפלגות גאוסיינית סביב ערך y.

ג. אנחנו לא מתחייבים מראש מהם x ו-y או מתי התרחשה נקודת המעבר.

תחת ההנחות האלה אפשר לבנות את המודל הבא, המתאר את כמות הפיגועים בכל חודש נתון בתור גאוסיין עם מרכז כלשהו ושונות כלשהי שנקבעים לפי נקודת המעבר:

מודל

נקודת המעבר נלקחת מתוך התפלגות אחידה על כל החודשים שאנחנו בודקים (זה רק אומר שאנחנו לא מתחייבים מראש מתי היא התרחשה). מרכזי הגאוסיין של הפיגועים נלקחים מתוך התפלגות נורמלית עם ערך סביב 100 ושונות די גבוהה, מה שאומר שאנחנו לא מתחייבים יותר מדי מראש מה מרכז התפלגות הפיגועים. השונות של הפיגועים נלקחים מהתפלגות אחידה בין 0 ל-100, שוב כדי לבטא את העובדה שאנחנו לא מתחייבים מראש מה השונות.

עכשיו אפשר להריץ סימולציות mcmc תחת ההתנייה שהמידע שלנו הוא כמות הפיגועים שאנחנו אכן רואים.

4. המסקנה לא מפתיעה. בהנחה שהייתה נקודת מעבר, היא התרחשה כמעט בוודאות בנובמבר 2012, לא ביולי 2013. לפני זה מרכז הגאוסיין של הפיגועים היה סביב בערך 50 בחודש, ואחרי זה הוא נהפך להיות סביב בערך 100 בחודש.

כמובן שהמודל הזה מניח שאכן הייתה נקודת מעבר, והייתה אחת בלבד. אפשר לבדוק מודלים שמניחים יותר נקודות מעבר (מודל עם 2 נקודות מעבר, למשל, עדיין לא מזהה את ה׳משא ומתן׳ בתור נקודה קריטית) או מודל שהוא אגנוסטי בקשר לשאלה אם הייתה נקודת מעבר או לא. אני לא חושב שזה ילמד אותנו יותר ממה שאפשר לראות בעיניים גם כך.

5. צריך להבהיר, אני לא חושב שהסיפור הפשטני ״הייתה רמה אחת של פיגועים ואחרי עמוד ענן עברנו לרמה אחרת״ הוא נכון, הוא רק נראה יותר נכון מאשר הסיפור הפשטני האחר.

מודעות פרסומת