העורך והמבקר

מאת נביא שקר

והפעם בפינת ׳אלון עידן כותב את אותו טור כל הזמן, עם המנחה שלכם אלון עידן״, מר עידן נדרש לביטוי ״טוב, בואו נתקדם״. עידן שואל שאלות כמו ״למה אומרים ׳טוב׳ אם זה בעצם ׳רע׳״, ומתחיל להשמע כמו הסיינפלד של הדה-קונסטרוקציה.

לפחות הוא לא כתב את הטור בראשו תוך כדי שמיעת רדיו בעודו נוהג לעבודה, כמו כמה מהטורים האחרונים.

במקום זאת, אני מדמיין שהטור הזה נכתב בפגישה עם עורך כלשהו, בה עידן הרגיש מעוך כמו תמיד, משהו כזה:

עורך: שלום, אלון, בוא תשב.

אלון: שלום. יש את האנשים האלה שאומרים ׳שלום׳. למה הם מתכוונים בעצם? הרי מה זה ׳שלום׳? זה שלווה. מנוחה. ואילו הסובייקט שאומר ׳שלום׳ לסובייקט אחר מתכוון בדיוק ההפך. להפר את שלוותו של החלש. לחדור לתוכו. אם באמת היה שלום, לא היה צורך להגיד ׳שלום׳. החזק אומר שלום בתור ניעור, בתור סטירה, כאילו מי אתה בכלל, יושב לך שם ונהנה מהשקט שלך. זה לא שלום. זה מלחמה.

עורך: (נבוך) כן, האמת שבדיוק על-זה רציתי לדבר איתך, אלון. יש לי…יש לנו תחושה שהטור שלך קצת הדרדר לאחרונה.

אלון: מכירים את אלה שאומרים ׳יש לי תחושה׳? לא ׳אני מרגיש׳, לא ׳לדעתי׳. יש לי תחושה. כאילו הם אומרים סליחה, זה לא באמת אני, זה לא שאני חושב שאתה גרוע. פשוט יש לי תחושה כזו, הנה מצאתי אותה, ואני חש צורך לבשר לך עליה. העולם המודרני לא מאפשר לנו להגיד את דעתנו מרוב שאנו חוששים. וחשש, זה קצת כמו לחוש, לא? החש תחושה חושש מאלה שאינם חשים, אלה שיודעים. ולדעת זה לא להרגיש. לא להתלבט. זה למעוך את החלש, את החש, עד שהוא מצטער שהוא בכלל שם.

עורך: אוקיי (משתהה) אז לדעתי אתה כותב את הטורים שלך תוך כדי נהיגה לכאן שעה לפני הדד-ליין, ובהחלט שמים לב. זה נהיה קצת מביך.

אלון: לאחרונה יש עלייה מורגשת במילה ׳מביך׳. הכל מביך. ראית את הטור הזה? מביך. שמעת על הסקנדל הפוליטי? מביך. הכיבוש? מביך. האס-אמ-אס שבר-רפאלי כתבה? וואו, ממש מביך. ה״מביך״ תכילתו בעצם לסתום את המשך הדיאלקטיקה. אם משהו מביך, הוא אמור גם לגרום לפעולה. אבל ברגע שאובייקט מכיר בכך שמשהו מביך ונמנע מפעולה הוא בעצם מרוקן את המילה מתוכן. החזק אומר לסובייקט החלש – ״אני מרגיש בושה, אז תעזוב אותי בשקט יא נודניק, מה עוד אתה רוצה?״. הקפיטליזם אינו מכיר במבוכה. הוא תמיד בשליטה. אבל בעולם אין שליטה, אז כשהקפיטליזם כושל הוא מוצא עצמו במבוכה, ומצד שני איננו רוצה לעשות פעולה אחרת. אז אומרים ׳מביך׳, ומתכוונים בעצם ׳חה חה, בדיוק לכך התכוונתי׳.

עורך: אני…(מקמט גבות)…יש…(מוריד משקפיים ולוחץ עם אצבעות יד שמאל על העיניים)…אהה…(נושם עמוק)…אולי…בוא נתקדם פשוט, טוב? יש לך טור השבוע או לא?

אלון: תן לי חמש דקות.

Advertisements