משחקים בחדר האחורי

מאת נביא שקר

יאיר לפיד שלח היום מכתב לתומכיו (ניתן לקרוא גם כאן), בו הוא מסביר מדוע הוא פשוט מוכרח, בעל כורחו, לשאת נאומים חשובים מחוץ לכנסת. כמה הערות בעקבות הקריאה, חלקן קטנוניות יותר, חלקן פחות:

1. לפיד מתייחס למקום המפגש שלו עם גפני כ-"החדר האחורי", במין סחבקיות של "ככה אנחנו בכנסת קוראים לזה".

אף אחד בכנסת לא קורא למקום הזה "החדר האחורי" וגם לא "המזנון האחורי". קוראים לחלק הזה של הבניין "מאחורי המליאה". אם מישהו יבקש מח"כ לפגוש אותו בחדר האחורי הוא יקבל בחזרה מבט מבולבל.

2. גפני הוא לאו דווקא האיש החביב עלי, אבל לפיד מציג אותו בשיחה בתור מין חבר דיאלוג סוקרטי, אדם שתפקידו הוא להגיד "בחיי, סוקרטס, את כל-כך צודק!", או לתהות בתדהמה כאשר הפילוסוף רוצה שבן-השיחה יתהה בתדהמה. לפיד עשה את אותו הדבר בתיאור של הישיבה עם פקידי האוצר, זה שטיק די קבוע.

בעצם יותר נכון להגיד שלפיד לפיד כותב תסריט, לא דיאלוג.

3. אולי רגישות יתר מצידי, אבל התיאור של חברות הכנסת פרנקל וקריב כ"חסרות נשימה מעוצמת הרגשות שהתעוררו" נשמע קצת, נאמר, מקטין?

4.  לעניין עצמו – הטיעון של לפיד הוא שקרי, פופוליסטי ו/או מטומטם. את הטיעון אפשר לסכם בערך כך:

(א) מאוד מאוד הייתי רוצה לנאום בכנסת בנושאים חשובים, זה חלק חשוב מהדמוקרטיה. ממש.
(ב) קריאת ביניים מפריעות לי לנאום. הן פוגעות בנפשי העדינה ולא מאפשרות דיון רציני.
(ג) קריאות ביניים מכריחות אותי לנאום מחוץ לכנסת.

כל אחד מהחלקים האלה לא נכון.

לגבי (א) – לפיד מראש התכוון לנאום את הנאום ה'רציני' שלו יום לאחר-מכן מחוץ לכנסת. הוא בעצמו אומר כך לגפני,  לכן אי אפשר להגיד שקריאות הביניים פתאום גרמו לו לפקיחת עיניים. אף אחד לא מונע ממנו לעמוד מעל הבמה ולהרחיב דבריו באיזה נושא שירצה. יכולות להיות צעקות אבל הן לא באמת ישנו שום דבר. אף אחד לא יזרוק עליו עגבניות או ינתק לו את המיקרופונים. הבעיה האמיתית שלו היא שבמליאה, כששרי ממשלה מוסרים הודעות, ח"כים יכולים להירשם ולהגיב מעל הבמה גם כן. ולפיד יודע שאם הוא ידבר במליאה הכותרת בעיתונים למחרת יכללו גם את התגובות ושבמהדורות החדשות לא יהיה קליפ של 30 שניות שלו מדבר אלא 15 שניות שלו, 10 שניות של שלי יחימוביץ' קורעת אותו מעל הדוכן ועוד 5 שניות של איזה גימיק של גפני.

וזה לא מוצא חן בעיניו.

שיקול נוסף כאן הוא שאם לפיד רוצה לדבר בכנסת הוא צריך לעשות את זה ביום של מליאה, מה שאומר שזה יום שממילא יש בו עוד חדשות פוליטיות מתחרות – בין אם חוקים שעוברים, ישיבות ועדה עם אקשן, או שרים אחרים שמדברים. ושוב, החשיפה התקשורתית תהיה קטנה יותר באופן יחסי.

לכן תמיד משתלם לו לחכות לאיזה יום חמישי או שלישי, כשלא קורה בכנסת כלום (בשלישי יש אמנם כנסת אבל זה יום קצר ומשעמם), ללכת לאיזה כנס ולהודיע מראש שהוא ידבר וכך גם להשבית את כל הכתבים הפוליטיים והכלכליים כי ממילא הם צריכים להגיע לשם כדי לסקר אותו, ולהשתלט על סדר היום התקשורתי.

כאמור, הוא לא המציא את הגלגל – כל פוליטיקאי בעמדת כוח שהוא לא איזה בני בגין נוהג ככה בשנים האחרונות. וזה גרוע, אבל לכל הפחות יש לאנשים כמו ביבי ושטייניץ' מידת הבושה שמונעת מהם למרוח שכבה עבה של בולשיט על המניעים שלהם ולנפנף בתוצר בראש חוצות כדי להעמיד פנים שמדובר באיזו החלטה ערכית שנועדה לשמור על כבוד הכנסת והדיון הציבורי, ולא בבחירה תדמיתית צינית לחלוטין. קשה לי להאמין שלפיד משקר לגבי מה שעומד מאחורי המדיניות הצינית שלו בצורה כל כך בוטה ויזומה. זה לא שמישהו שאל אותו אפילו, הוא פשוט החליט להטיל חירבון ממוקד לתוך האינבוקס של כל חבר ברשימת התפוצה שלו.

לגבי (ב): עוד עיוות. לפיד הרי התכוון להענות לקריאות הביניים. הוא נכנס בחרדים כי הוא ידע שזה מה שייצר כותרות, והוא 'נכנע' לקריאות הביניים בחדווה גדולה ועם חומר מוכן מראש. גפני הוסיף פרט שלא הופיע בסיכום המלוקק של לפיד, לפיו הוא אמר ללפיד שיותר לא יפול בפח שלו, ולפיד השיב "אתה אולי תצליח להתאפק, חבריך החרדים לא. בתוך חמש עשרה שניות אמצא לי פרטנר אחר לכך". לא שחייבים להאמין לגפני באשר לנסוח המדויק, אבל רוח הדברים היא נכונה בעיני. לפיד כיוון לפרובוקציה ומצא אותה.

אפילו אם מחליטים להאמין בכנות של לפיד, להאמין שהוא באמת התכוון מראש לשאת נאום הלוגי מופלא שלאחריו כולם היו יושבים במשך שעות ומלבנים את נושאי המחלקות, ורק קריאות הביניים דפקו את הכל בניגוד לרצונו – האם הוא ילד בן שש שחייב להענות להן באופן חמום מוח כי "הם התחילו"? הוא היה יכול לחכות בסבלנות כמה דקות שהן יגמרו, ואז לנאום את הנאום שלו.

כרגע החלק הזה של הטיעון הוא ברמת "לעולם לא אסלח לחרדים שהם גורמים לי להחליט לבזות את הכנסת".

ולגבי (ג): החלק הזה לא שקרי, אבל הוא די דבילי על רקע שאר הדברים של לפיד. בכל המכתב לפיד מנסה להציג עצמו כאביר השינוי, האדם הטהור שלא מוכן להתפשר על העקרונות שלו ולהכנע ל'משחק הישן'. אבל הרי בשורה התחתונה הוא לא משנה כלום – הוא ממשיך את המסורת של פוליטיקאים מאז שרון ואולמרט, ועושה משהו שהוא עצמו מודה שמבזה את הכנסת.

יש עתיד: באנו לשנות, אבל אווווו, החרדים האלה.

מודעות פרסומת