הו אירוניה, יש לך שפם

מאת נביא שקר

שמתם לב אודות הדיווחים על המו"מ המתנהל בין ציפי לבני ותנועתה 'התנועה' על הצטרפות למו"מ?

אם זה יהיה המצב ולבני תיכנס לממשלה בעוד שלי יחימוביץ ומפלגת העבודה יישארו בחוץ, הרי שמדובר בהיפוך תפקידים אירוני בשני מובנים לפחות, אם לא יותר. גם אם איננו רוצים להיות ציניקנים לגמרי, כפי שכתבתי בפעם הקודמת שדיברתי על לבני ויחימוביץ' בהקשר הזה, הרי שאין מניעה לפחות להתשעשע ולצחוק, אפילו אם הבדיחה היא על חשבננו.

ראשית, האירוניה הבולטת ביותר היא סיפורו של הגיבור הטראגי עמיר פרץ. רבים העירו על כך, אז אין מה להכביר במילים – האיש שעזב את העבודה משום שמנהיגתה יחימוביץ' סירבה להצהיר שלא תצטרף לממשלת נתניהו, הצטרף למנהיגת התנועה שלא נתנה כזו הבטחה ותצטרף עכשיו לממשלת נתניהו. כל זאת בעוד יחמיבוץ' נשארת בחוץ, מסונדלת עקב הצהרתה טרום הבחירות, שניתנה לא מעט הודות ללחצים שפרץ עצמו יזם והפעיל בעוד שהיה במפלגת העבודה. למי שעוד לא הסתובב הראש מוזמן לחשוב על העניין הבא – יחימוביץ', שנאנחה אנחת רווחה כשפרץ עזב אותה סוף סוף לאנחות, מתגעגעת אליו בימים אלו שבהם כמה מחברי סיעת העבודה לוחצים עליה להיכנס לממשלת נתניהו. קולו הרועם בישיבת הסיעה היה בוודאי מסייע לה לעמוד בהתנגדותה.

אבל יותר מעניין לראות דווקא כיצד החליפו במקומותיהן לבני ויחימוביץ'. בפעם הקודמת טענתי כאן שפרישתה של לבני היא אבידה לפוליטיקה הישראלית ושהיא לא השכילה להפנים את כלל הברזל של האב הרוחניה פוליטי שלה, אריאל שרון, שטען שתמיד יש להישאר על הגלגל. התברר שטעיתי באופן משולש (או שמא לבני קראה את דבר הנביא?)  – לבני לא פרשה, דווקא כן למדה את הכלל והכי חשוב – פרישתה לא תהווה אבידה לפוליטיקה הישראלית. כבר כשאמרה שהמעבר של פרץ למפלגה שלה אינו בגידה בבוחרים שכן היא התרחשה לפני הבחירות הרמנו גבה. היא טענה שאין בעיה במעבר מפני שהוא נעשה לפני הבחירות, ומאפשר לבוחרים להביע את דעתם על העניין ואילו היה נעשה אחרי הבחירות, הרי שיש בו טעם לפגם. אבל לבני לא נתנה דעתה על העניין שפרץ זה עתה עמד לבחירות בפריימריז במפלגת העבודה. מי איתם? האם אלו אינם בוחרים? מה בין בוחרים לבוחרים? האין בזה טעם לפגם שהוא עמד בפני חברי מפלגת העבודה, ביקש את קולם והשפיע על מבנה הרשימה שבה הוא לא רץ?

אם תצטרף לבני לממשלת נתניהו, על תקן עלה תאנה לצורך קידום תהליך השלום בממשלה שהשותפים הבחירים בה הם נתניהו, ליברמן, בנט ולפיד – אפשר יהיה לומר שהיא השלימה את המהפך המלא. ויחימוביץ', שקרצה למרכז, העמידה פנים שמפלגת שמאל, אמרה שזה כסילות פוליטית להתחייב לפני הבחירות לא להצטרף – תלך לאופוזיציה בגו זקוף, מלאת צדקנות ותחושת עליונות. בקיצור, היא תקח את התפקיד הדרמטי של לבני, בעוד לבני תקח את התפקיד המתפשר שלה כשתשב בממשלת נתניהו.

אני עדיין ממליץ לא להתגבר לגמרי על תחושת הקבס. אם לבני תשכח לגמרי מהאידיאולוגיה שלה, תשב כעציץ בממשלה שלא תקדם תהליך מדיני ותפזר האשמות חלולות בתום הקדנציה שלה – הסיעה שלה תתמרד (מצנע ופרץ יהלמו בתופים) וסופה יהיה כסופה של קדימה. אם, מצד שני, יהיה לה כוח לא ייאמן לגרור את נתניהו, ליברמן ובנט לצעדים משמעותיים בתחום המדיני הרי שהיא תוכיח את עצמה כפוליטיקאית מדהימה שידעה לסתום את האף ולהתפשר גם שלא היה בסיס להאמין שיש לכך שחר. קטונתי ממתן תחזיות, למדתי כבר בדרך הקשה שהחיים עולים על כל דימיון, בטח בפוליטיקה הישראלית.

מודעות פרסומת