נבואות זעם, נבואות שקר ונבואות שמגשימות את עצמן

מאת נביא שקר

עבר לו יום הבחירות ודבר אחד כבר אפשר לומר באופן וודאי – אי אפשר לומר הרבה דברים באופן וודאי. בתקשורת אפשר היה לשמוע הרבה את המילה 'דרמה' וניכר היה שמגישי החדשות מלקקים את האצבעות. אי אפשר להאשים אותם, הם הרי תפקידם להיות מעניינים; וזה אומר שבאופן טבעי הם מאכוונים לעקוב ולהתמקד בדרמה. ואם אנשי התקשורת מרוויחים מהאקשן ופה ושם יש איזה צופה או חבר מרכז ליכוד שנהנים ונהנות גם הן מהעניין שנוצר סביב אלמנט ההפתעה ואי הוודאות, הרי שיש בזה גם פאן חיובי. מי אני שאלין על הנאתם של אחרים; אי אפשר להיות נביא בלי קצת חיבה לאסתטיקה ספרותית.

בו-בזמן, שווה לחשוב עוד רגע על מהי משמעות ההפתעה בתוצאות הבחירות. דבר ראשון, כדאי להסתכל על זה בראי הבחירות האחרונות. כפי שאמר מישהו מחברי הנביא – מה שיפה בפוליטיקה הישראלית היא כמה ההצבעה הטרנדית אינה טרנדית. בקונטקסט הישראלי, שבו מאז ממשלת שמיר לא סיימה אף ממשלה את הקדנציה שלה, מעניין להצביע על כך שבכל מערכת בחירות יש כמות לא קטנה של ישראלים שמצביעים מה שיש מי שיקרא לו הצבעת מחאה. נוהגים להוסיף שזה משקף חוסר אמון כללי בפוליטיקה ובפוליטיקאים ולסיים במשיכת כתפיים שככה זה תמיד היה ואולי ככה תמיד יהיה. יכול להיות שזה נכון אבל האמת היא שההיסטוריה מלמדת שמערכות פוליטיות יכולות לעבור תקופות טובות יותר ורעות יותר. הרפובליקה הרומית התדרדרה בהדרגה למצב שבו היא הפכה לקיסרות, אך בכל שלב ושלב חשבו אנשי התקופה שפוליטיקה היא פוליטיקה היא פוליטיקה. המצב הזה הוא לא בהכרח גזירה משמיים אבל נראה שזו נבואה שמחזקת את עצמה – ככל שאנשים מאמינים פחות בפוליטיקה, היא אכן נחלשת והפוליטיקאים מאבדים אמון בעצמם ובגבולות הטעם הטוב. מעניין להוסיף שבין לבין, למרות התסכול, אנשים עדיין מחפשים תקווה. יש מי שחושב שלפיד, כמו אובמה בארה"ב, הצליח כמועמד חדש בין היתר מפני שהיטיב להשתמש ברטוריקה של תקווה לעתיד טוב יותר. אם אנשים טרם איבדו תקווה, לפחות זה אומר שיש סיכוי לשנות את הדינמיקה של חוסר אמון בפוליטיקה.

עניין נוסף הוא שההפתעה משקפת חוסר ידיעה. בבחירות האחרונות בארה"ב הדהים הסטטיסטיקאי נייט סילבר את ההמונים בכך שניבא באופן מדוייק את תוצאות הבחירות לנשיאות בחמישים מדינות. האמת היא שגם בבחירות הקודמות חזה סילבר נכונה 49 מתוך 50 המדינות וישנם רבים אחרים שעובדים עם שיטות סטטיסטיות דומות כך שמבלי לגזול מסילבר את הקרדיט שמגיע לו, אי אפשר לומר שהוא היחיד שידע או שהנבואה ניתנה רק לו ולא לשוטים אחרים. עם זאת, סילבר ללא ספק פרץ דרך בכך שהשיג חשיפה חסרת תקדים לתחזיות המדוייקות להחריד שלו מאחר ופרסם אותם כבלוג באתר של העיתון היוקרתי הניו-יורק טיימס. הוא יצר סערה קטנה בכך שכבר כשבועיים לפני הבחירות הוא קבע שהסיכוי שאובמה ייבחר הוא מעל ל70% וביום הבחירות הסיכוי הזה עלה ל92%. הוא עורר את זעמם של רפובליקנים ופרשנים שטענו שהוא מוטה ועיתונאים שטענו שהוא חורג מהסמכויות שלו כעיתונאי. הדיוק של חיזוי הבחירות על בסיס הסקרים מעלה שאלות קשות לגביהן, אבל מה שברור זה שפרסום הנתונים האלו גרר דאגה בשני המחנות האמריקאים. הרפוליקנים חששו שאנשים יאבדו תקווה ולא ייצאו להצביע ואילו הדמוקרטים חששו שמצביעיהם יחשבו שהעניין סגור ולא יטרחו בכלל להגיע לקלפי.

יש הבדלים רבים בין הסקרים האמריקאים לישראלים – גם בכמות (העצומה) וגם באיכות – אבל אי אפשר שלא להתבונן בפער העצום בין הידיעה הברורה בארה"ב לבין חוסר הידיעה הדרמטי בבחירות בארץ. אחת הסיבות לכך היא שבישראל אסור לערוך ולפרסם סקרים בשבוע האחרון לבחירות. האיסור הזה נראה שמקורו בתקופה שבה היה ערוץ אחד והייתה סכנה אמיתית שפרסום סקרים ישפיע על התוצאות בצורה לא הוגנת. היום, בעידן שבו יש מגוון ערוצים ומכוני סקרים והמידע דולף בכל מקרה, לא ברור למה עדיין קיים האיסור לפרסם סקרים. בנוסף, נראה שמסגרת של הפוליטיקה הישראלית שבה מצביעים לרשימות – יש דווקא חשיבות דמוקרטית לפרסום הסקרים שכן הם מספקים מידע חשוב לבוחר. על הדאגה בדבר פרסום סקרים מוטים אפשר להתגבר בזכות ריבויים; האמת היא שסילבר התמחה בשקלול ממוצעים של סקרים על בסיס ההטייה של מכוני המחקר שעורכים אותם. אין סיבה שלא יהיה אפשר להתגבר על כך גם בארץ וכפי שכל מצביע בוחר בערוץ החדשות שמוצא חן בעיניו ממילא, כל אחד ייצפה בסקר שמעניין אותו בין כה וכה (משעשע במיוחד היה לראות את הפער בין הסקרים האחרונים שפורסמו על ידי 'הארץ' ו'ישראל היום': אצל הארץ הליכוד-ביתנו קיבל 32 והודגשה ירידת גוש הימין ואילו אצל ישראל היום הליכוד ביתנו קיבל 35 מנדטים והדגישו שגוש הימין מוביל). כל מי שמסתכל על סקרים יודע שאף אחד מהם בפני עצמו לא טוב בחיזוי מדוייק של המציאות, אבל אם אוספים הרבה סקרים מקבלים נתונים מועילים. למשל, אפשר היה לראות בשבועות האחרונים עלייה בכוחה של מפלגת 'יש עתיד' וסביר להניח שאם היו מאפשרים לסקור בימים האחרונים לפני הבחירות, מגמת העלייה הזו הייתה נמשכת וההפתעה הייתה קטנה יותר. ולמעט 'יש עתיד', הסקרים דווקא חזו את תוצאות הבחירות בדיוק לא רע.

כלומר, אפשר להניח שהשינוי בכמות המנדטים של 'יש עתיד' קרה בעיקר בשבוע האחרון.  למה זה חשוב? בעיקר בגלל שהאנשים שהחליטו ביומיים האחרונים להצביע ללפיד עשו את זה על בסיס המידע הטוב ביותר שהיה להם, וזה שהוא אמור להכניס משהו כמו 12 מנדטים ויהיה המפלגה הרביעית או החמישית בגודלה. בדיוק באותה צורה, האנשים שהחליטו להצביע לקדימה ולבני בדקה התשעים של הבחירות ב-2009 הכניסו לכנסת את מקומות 27 ו28 ברשימתה שהיו עתניאל שנלר ואורית זוארץ. אמנם יש חשיבות רבה להצביעה למפלגה לפי דרכה ולפי זהות ראש המפלגה, אבל לא בלתי הגיוני לצפות שבוחרים יירצו לדעת את מי הם מכניסים לכנסת בהצבעתם. פרסום סקרים יכול להשפיע על התנהגות בוחרים במגוון דרכים, ויכול להיות שחלקם בעייתי, אבל נראה שמדובר במידע חיוני לבוחר שקיים וצריך לפרסמו, גם אם יש צורך בהגבלות מסוימות על הפרסומים. זה נכון במיוחד לאור העובדה שבוחרים עושים חישובי קואליציה בזמן שהם מקבלים החלטה למי כדאי להם להצביע.

סקרים אינם נבואות, אבל גם לא כולם שקרים.

מודעות פרסומת