אבא כריסמס

מאת נביא שקר

אתר הכנסת העלה לאחרונה את פרוטוקול הדיון בנושא "הקמפיין להחזרת ישראלים מארה'ב" – או בשמו האחר, "לפני שאבא יהפוך לכריסמס" (סרטונים אפשר לראות כאן, כאן וכאן).

כזכור, הקמפיין ספג הרבה אש מצד קהילות יהודיות בארה"ב, וראש הממשלה הורה להפסיק את הקמפיין. מעיון בפרוטוקול עולים כמה דברים מעניינים:

1. ראש הממשלה לא הפסיק את הקמפיין. הקמפיין – כלומר, שלטי החוצות, הפרסומים בעיתון, בטלוויזיה ובאתרי אינטרנט מסחריים – הסתיים חודש וחצי לפני הוראת ראש הממשלה, משום שהתקציב נגמר. הדבר היחיד שקרה בעקבות פניית משרד ראש הממשלה הוא שסרטון שנוגע לכריסמס ירד מאתר משרד העלייה והקליטה.

2. אף-אחד בדיון לא באמת מבין מה הבעיה, כולל אלה שחושבים שצריך היה להוריד את הקמפיין.

הדיון נסוב סביב השאלה, האם צריך היה להתייעץ עם יהדות ארצות-הברית, איך יתכן שמשרד הקליטה מעלה קמפיינים בלי להתייעץ עם משרד החוץ, ודברים שכאלה. העניין הוא, שגם אם יהודי אמריקאי אחד לא היה נפגע מהקמפיין, שבכלל לא כוון אליהם, הוא לא היה צריך לעלות. הוא לא היה צריך לעלות, מכיוון שמדובר בקמפיין מרושע.

על-פי הפרוטוקול, משרד העלייה והקליטה הזמין קבוצות של ישראלים בארצות-הברית לקבוצות מיקוד וראיין אותם לגבי החזרה לארץ. בכל השיחות התברר העניין הברור שישראלים לא חוזרים בגלל סל ההטבה, אלא בגלל סיבות רגשיות. המשרד החליט, בהתאם לכך וביודעין, ללחוץ על הנקודות הרגישות האלה. החשש לגבי זהות הילדים, הקושי במציאת בן-זוג, אלה לא דברים שהמשרד המציא, הוא התבסס בדיוק על המידע שישראלים סיפקו לו.

ניתן לשאול, אם בסך הכל משקפים לישראלים היורדים את המילים שלהם עצמם, מה הבעיה?

את העניין ניתן להבין בצורה טובה יותר על דרך האנלוגיה. נניח שמחקר מוצא כי אמהות טריות נוטות להשאר זמן רב בבית, הרבה מעבר לחופשת הלידה. כל אמא שחוזרת למעגל העבודה מכניסה לקופת המדינה כסף רב, וכמה שרים מחליטים שזוהי טובת המדינה שאמהות טריות יחזרו לעבודה. קבוצות מיקוד מוזמנות מטעם משרד העבודה, ואמהות נשאלות מה השיקולים בעד ונגד חזרה לעבודה. מצד אחד, זה כיף להשאר עם הילדים ולראות אותם גדלים. מצד שני, יש תחושה של החמצה, של חוסר הגשמה עצמית. המשרד מחליט שאמצעי עידוד כספיים כמו הנחות מס לא ישנו הרבה, והולך על "קמפיין רגשי", בסגנון הזה:

קבוצת חברות יושבות מסביב לבית-קפה, צוחקות. 

אשה בחליפת עסקים: "…ואז הם הציעו לי לנהל את הקמפיין לבד, אתן קולטות?"

מבטים מתפעלים.

אשה בבגדים אופנתיים פונה לחברה בטרנינג: "ומה קורה איתך, דסי?"

דסי: "היום דניאל אכל מרק אפונה בפעם הראשונה!"

חיוכים נבוכים. מבטים חוזרים לאשה בחליפת העסקים. שיחה נמשכת. דסי מביטה בעצב בקפה שלה. 

קריין בעל קול בס: "לפני שהחיים הופכים להיות רק חיתולים, הגיע הזמן לחזור לעניינים! חוזרים לעבודה, בקרו באתר משרד הבלה בלה בלה."

עכשיו אולי אפשר להבין יותר מדוע מדובר בקמפיין מרושע. כן, יש סיבות לחזור לארץ, ויש סיבות לחזור לעבודה מוקדם יותר, אבל יש גם סיבות לא. האנשים האלה נמצאים בדילמה, והם חשפו חלק אחד משיחות הסלון שלהם, ועכשיו החלק הזה מוטח בפרצופם על-ידי מדינה שמתנהגת כמו אמא פולניה עם משאבים אדירים.

 

מודעות פרסומת